חיזוק יומי - פרשת שלח

מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן.

דף הבית הסכמות אודותינו התוכנית גישה נכונה כלים

שבת שלום

פרשת שלח. גם אותי השם אוהב.

הרב משה ארז דורון

הדבר שהכי מחליש את הבן אדם זה המחשבה כמה הוא קטן ועלוב, כמה אין לו סיכוי. מאיפה בכלל באות המחשבות האלה? רבי נתן אומר שהסיפור הזה מתחיל מאד מזמן. ממש לפני בריאת העולם. לפני הכל, כשהקדוש ברוך הוא רצה לברוא את העולם, הוא התייעץ עם המלאכים שהוא ברא האם זה כדאי. לא שהיה צריך לעצתם. הוא יודע מה לעשות גם בלעדיהם. אבל הוא רצה את הסכמתם כדי שהם יתנו כוח לאדם ויעזרו לו להצליח בתפקיד שלו. אבל היו מלאכים שהתנגדו. הם אמרו שזה לא כדאי כל העסק הזה עם הבן אדם. מי הוא בכלל? יצור עלוב, מלא שקרים, מלא מחלוקות. מלא דמיונות. הקדוש ברוך הוא כעס עליהם. אתם חושבים שאתם יותר טובים מהבן אדם? בוא נראה. הוא הוריד אותם לעולם ונתן להם גוף בשר ודם. מה קרה? ישר נהיה בלגן. "ויראו בני האלוקים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו" (בראשית ו' ב') הם התחילו להשתולל. ומהסיפור הזה באו לעולם ענקים. "הנפילים היו בארץ בימים ההם. אשר יבואו בני האלוקים אל בנות האדם וילדו להם" (בראשית ו' ד') למה הם נקראים נפילים? רש"י מסביר: "על שם שנפלו (משמיים לארץ) והפילו (את בני האדם לזימה וחטא) ובלשון עברי לשון ענקים הוא".

תפישת העולם של הענקים שאדם הוא אפס מאופס, אבק, כלום שבכלום, לא נשארה בשמיים, היא ירדה עם הענקים לכדור הארץ. הם גם הוכיחו לבן אדם מה הוא שווה כשהפיצו בעולם האנושי נורמות של זנות וחוסר נאמנות, תאוות נמוכות ופריצות.

מעניין לראות, שגם רבי נחמן בוחר כדמות מפריעה ומבלבלת, מחלישה ומאיימת, דווקא את הענקים. ב"מעשה מאבידת בת מלך", מי שהכי עומד בדרכו של המשנה למלך בדרך אל בת המלך האבודה - הם ענקים.

"אַחַר כָּךְ רָאָה אָדָם גָּדוֹל מְאד, שֶׁאֵינוֹ (גֶּדֶר) אֱנוֹשִׁי כְּלָל שֶׁיִּהְיֶה אָדָם גָּדוֹל כָּל כָּךְ. וְסִפֵּר לוֹ (המשנה למלכות) שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת. אָמַר לוֹ (הענק): "בְּוַדַּאי אֵינוֹ בַּנִּמְצָא כְּלָל"! וְדָחָה אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ, שֶׁהִשִּׁיאוּ אֶת דַּעְתּוֹ בִּדְבַר שְׁטוּת, כִּי בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִמְצָא כְּלָל".

זה לא נגמר בתחילת ההיסטוריה. גם המבול לא עזר. ענקים נשארו בעולם והמשיכו להשפיל את המין האנושי.

בפרשה שלנו אנחנו מוצאים אותם בגדול. למרבית הצער אנחנו רואים איך הם הצליחו להרעיל גם את הלב של עם ישראל. להפוך את היום המקולל ביותר בשנה - תשעה באב, ליום של פורענות, ולסבך אותנו עד לרגע זה ממש באותה השקפה מטונפת.

המרגלים מספרים שבארץ ישראל הם פגשו את הענקים. "ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפילים" (במדבר י" ל"ג). מה זה גורם? בהמשך אותו פסוק אנחנו פוגשים את הקטרוג הקדמוני הזה הופך להיות דעתם האישית של שליחי העם: "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם".

רבי נתן מסביר: "וזה שאמרו המרגלים "ושם ראינו את הנפילים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם", היינו שהתלבש בהם קטרוג המלאכים שאמרו "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו", שמשם עיקר היצר הרע. כי הנפילים הם בני שמחזאי ועזאל שהיו מקטרגים על בריאת האדם והפיל אותם השם יתברך וקלקלו מאד כמו שאמרו רבותינו ז"ל".

מה בעצם היה הפגם? על מה באו כל החורבנות והגלויות? שהשתכנענו שאנחנו רעים. שאין לנו ערך. ומה זה משנה מה נעשה. "ומאלו המקטרגים נמשך פגם המרגלים, שכמו שהיו בעיני הנפילים שלא נחשבו בעיניהם רק כחגבים בעלמא ולא האמינו שהשם יתברך מקבל נחת מהם".

זה היה עומק חטא המרגלים. זאת הייתה נפילתם: "ונפלו מהאמונה האמיתית". מהי האמונה האמיתית? "שהשם יתברך מקבל תענוג ושעשועים מבני אדם דווקא אפילו מהנמוכים ביותר" (ליקוטי הלכות גילוח ד' אות י"ז)

"כִּי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ קְצָת בִּידִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁעִקָּר הַתַּעֲנוּגִים וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא רַק שֶׁאֲנַחְנוּ מֵעוֹלָם הַזֶּה הַשָּׁפָל נְגַדֵּל וּנְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְזֶהוּ עִקָּר הַתַּעֲנוּגִים וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאָבִיתָ תְהִלָּה מִגּוּשֵׁי עָפָר מִקְּרוּצֵי חומֶר". כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יֵשׁ לוֹ שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים וְעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁהֵם עוֹבְדִים אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאַף-עַל פִּי כֵן עִקָּר הַתַּעֲנוּג וְהַשַּׁעֲשׁוּעַ שֶׁלּוֹ כְּשֶׁעוֹלָה לְמַעְלָה הָעֲבוֹדָה שֶׁל עוֹלָם הַשָּׁפָל הַזֶּה" (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה ז' סעיף ד')

המלחמה בשקר הזה היא כל כך עמוקה, עד שרק הצדיק הגדול ביותר מבין עד כמה באמת השם יתברך אוהב ומכבד ומייקר ושמח בכל פעולה הכי קטנה שלנו, לא משנה מי אנחנו. אפילו רבי נתן, התלמיד הגדול, לא הבין את זה עד הסוף והיה צריך הסבר מיוחד מרבינו.

רבי נתן מספר: "כְּשֶׁאָמַר לִי שֶׁעַל יְדֵי קַטְנוּת אֱמוּנָה צְרִיכִין לַעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת, עָמַדְתִּי לְפָנָיו כְּמִשְׁתּוֹמֵם וּמַחְשְׁבוֹתַי הָיוּ תְּמֵהִים בְּעִנְיָן זֶה, כִּי נִדְמֶה לִי שֶׁיֵּשׁ לִי אֱמוּנָה קְצָת. עָנָה וְאָמַר בִּלְשׁוֹן גְּעָרָה קְצָת כְּאוֹמֵר: וְאִם יֵשׁ לְךָ אֱמוּנָה, אֵין לְךָ אֱמוּנָה בְּעַצְמְךָ!"

רבי נתן כמובן מיד הבין עד היכן מגיעים הדברים, והוא מפנה את הדברים גם אלינו: "וְהַכְּלָל הַמּוּבָן מִדְּבָרָיו, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה בְּעַצְמוֹ, שֶׁגַּם הוּא חָבִיב בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך" (שיחות הר"ן ק"מ)

גם אם יש לי הרגשה מתמדת שאני לא טוב, שלא אצליח, שאין לי סיכוי. אני יודע שזו רק הרגשה. זה שידור שבא מכוכב הענקים. זה לא אני באמת.

גם אם אני עדיין לא מרגיש ככה, התורה אומרת שאני טוב.

אני בוחר להאמין בזה. גם אותי ה' אוהב.