הקו הורוד

מאת: חבר אנונימי

כל כך הרבה פעמים נתקלתי בבעיה הבאה, אני מציב גבולות, קווים אדומים, אותם לא אעבור לעולם! לא אתן לתאווה להיכנס.

הבעיה היא, שכשאני באזור הגבול, הניחוח המתוק עולה באפי, ממלא את נחירי, אופף את כל ישותי. תוך דקה אני שבוי.

הגדרות מתעופפים, הקווים האדומים מתעגלים, מתעגלים כמו קשת לשלוח אותי כחץ למטה למטה...

אז מתי נוכל לקבל את האיתות של הנורה האדומה שנדלקה ובלי לאחר את נקודת האל חזור?

חשבתי על רעיון. נקרא לו הקו הוורוד. זהו קו שמוצב לפני הקו האדום.

לכל אובססיה יש את ההכנה אליה, יש את הרגע לפני, שמזמין את הרגע הבא. אנסה לתת כמה דוגמאות.

1. אני אובססיבי לפורום של שמור עינך.  (אם תשאלו מה רע, נושא לפוסט אחר) וזה הורג אותי כשאני כותב משהו ואף אחד לא מגיב לי.

המציאות האכזרית הכתיבה לי את היובש הזה. זה לא בריא. כאן מגיע הקו הוורוד. אני משתדל להשאיר תמיד פוסט אחד או שניים שלא קראתי, והם כמו תענית הראבד, מין גדר ביטחון שאני עוצר בה את האובססיה. עצם זה שיש להיכן להמשיך מספק את הפת בסלו, מרגיע טיפה, מזכיר לי שאני עוצר את עצמי, לא שהטבע אכזר אלי.

וגם, אם אעבור על הקו הוורוד הזה, (בהשראת עט ורודה שהיה לי הבוקר) זה ידליק לי פעמון אזעקה. עוד לפני הקו האדום שהוא הגבול המסוכן יותר.

2. בנושא חדשות. אם תמיד אשאיר לעצמי אתר אחד שלא בדקתי, או כל משהו אחר שמותר לי לבדוק אבל אני גודר את עצמי בזה, זאת תהיה לי ההוכחה שאני בשפיות. אם אינני מסתפק ב6 אתרי חדשות ואני חייב! חייב! לבדוק גם את האתר השביעי, זה הקו הוורוד. נורה אדומה תידלק! זהירות אובססיה.

3. ולבסוף בנושאי תאווה. אינני יודע רק על עצמי, כל אחד יבנה עבור עצמו את הקו הורוד שלו. אבל לעצמי, גדרתי סרטים. אפילו סרטים קלילים. זה בשבילי הקו הוורוד. כי למרות שברור לי שלא יקרה כלום מלראות סרט עם אשתי, אבל לא ברור לי בכלל מה יהיה הצעד הבא אחר כך... האמת זה מעצבן לצום מסרטים. אני אוהב סרטים. אני מכור לסרטים. אבל אין מה לעשות, זה הקו הוורוד ששמר עלי במשך מעל 200 יום לא ליפול.

לסיכום, כל אחד יתאים לעצמו את נקודת המבחן האישית שלו. יקדש עצמו במותר לו, רגע לפני שהאובססיה תוקפת, ואנו חסרי שליטה, צעד אחד קודם לקו האדום ששם האוויר רעיל.

עצם המציאות, שאני הוא זה שבחרתי לעצור מטר לפני הרמזור, תשמור עלי לא לעבור ברמזור אדום.

הבהרה!

אנחנו מכורים. לא יועילו כל העצות בעולם אם לא נחיה 24/7 צמוד לכוח העליון. אנו באמת חסרי אונים רק למשמע האות ת' של המילה תאווה. אנו חסרי סיכוי מול המחלה הערמומית הזו שמשטה בנו פעם אחר פעם. לפעמים אנו נדחפים אל מקומות שלא רצינו להיות בהם בעל כורחנו. (איזה פרסומת שקפצה גרמה לי למעידה בשבוע שעבר). בקיצור זה לא ביטוח. וזה בוודאי לא תחליף לתוכנית המסודרת שלנו.

יחד עם זאת, אמר כבר החבר, אם הסופרמרקט השכונתי מערים קשיים, כדאי לשלוח לשם את האישה...

אל תשכחו את הקו הוורוד!

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן