בקשה אישית מחברי שמור עיניך

התעוררתי לכתוב את הדברים כאן בעקבות שיחות טלפון חוזרות ונשנות מאחראי הספונסרים היקר שלנו - שמואל, כאשר כמעט מידי יום הוא מתקשר עם אותה בעיה בדיוק: ישנם חברים שמתחננים לקבל ספונסר כדי להתחיל לעבוד על הצעדים ולהציל את חייהם, ואין מספיק חברים שמוכנים לשמש ספונסרים או לקבל ספונסיים נוספים. אחת הטענות הכי נפוצה היא "אני עדיין לא מוכן", מה שבעצם אומר שלא צברתי מספיק נקיות ונסיון בצעדים כדי להיות ספונסר של חבר חדש.

בספר הגדול, מונה ד"ר בוב ארבע סיבות בגללן הוא מעביר את המסר לחברים נוספים (בימי חייו הוא נתן את שירותיו - ללא תמורה - לכחמשת אלפים מכורים). כעת אתמקד בסיבה אחת מתוך ארבעת הסיבות:

משום שבעשותי זאת אני משלם חובי לאדם שהקדיש זמן להעביר זאת אלי.

חברים יקרים, זה לא צחוק הסיפור הזה. אנחנו מתעסקים עם תאווה "ערמומית מבלבלת ורבת עוצמה" (לשון הספר הגדול). יש לנו חובה כלפי אלו שנתנו לנו את הזמן שלהם, ויש לנו חובה כלפי עצמינו, ובגלל שתי הסיבות האלו אנחנו מוכרחים להיות ספונסרים. זה לא איזה מעשה נחמד שאנחנו עושים וגם לא איזה תוספת להחלמה. מדובר כאן על לב ליבה של התכנית שלנו.

ארשה לעצמי לכתוב מעט על עצמי, מתוך תקווה שאכתוב עקרונות ולא אישיות. כאשר הגעתי אל הפורום לפני מעט למעלה משנה, היו לי טיפה פחות משישים ימי נקיות. לא ידעתי כמעט כלום על הצעדים, הקבוצות, המסורות וכן הלאה. יחזקאל היקר (מנהל 'שמור עיניך') ביקש ממני להיות מנחה בפורום ולהתחיל לכתוב לאימייל היומי. ואני, מה לי ולזה?! איך אני יודע מה לכתוב בכלל, כאשר כל מה שיש לי ביד זה פחות מחודשיים נקיות? אבל בתוכי הבנתי שאני חייב את זה. חייב את זה לעצמי וחייב את זה לאלו שנתנו לי את מה שהם קיבלו במתנה.

מה היה לי למכור אחרי חודשיים נקיות? לא הרבה. אבל גם היום זה לא השתנה במהות. אני לא הולך לקורס של הצעדים ללמוד כיצד להיות ספונסר. אני בסך הכל מעביר הלאה את מה שעבד עבורי. ברמת העיקרון אני יכול להיות ספונסר מהיום השני שלי בתכנית. לא בגלל שאני מוכשר אלא בגלל שביום השני, אוכל להעביר את המסר לחבר ביומו הראשון. אני לא צריך לדעת כמעט כלום אלא לספר את מה שעובד עבורי.

בפועל בשמור עיניך אנחנו ממתינים תשעים יום לפני שאנחנו מתחילים לשמש כספונסרים (בעיקר כדי שמה שנמכור יהיה החלמה ולא מחלה), אבל מי שטוען אחרי שלושה חודשים שהוא עדיין לא "מוכן", חוטא לעצמו ולאלו שעזרו ועוזרים לו. אין דבר כזה להיות "מוכן". אף פעם לא אהיה מוכן באמת, ובאותה מידה אני מוכן מיד.

חבר יקר טען באזניי שהוא עדיין לא מוכן להיות ספונסר. אין לו מספיק ידע ונסיון לכך. ואני תוהה מה היה מתרחש אם הייתי נוהג כמוהו לפני שנה, היכן היה הוא בעצמו היום? ברור שאני לא מצפה ממנו לשום תמורה על הזכות שה' נתן לי להיות כאן עבורו כאשר הוא הגיע להחלמה. ברור לי שאלוקים היה מציל אותו איתי או בלעדיי, אבל מצופה ממני להתנהג כפי שהייתי רוצה שינהגו איתי.

ישנן עוד שלוש סיבות חשובות לא פחות שבגלל כל אחת מהן לבד היה מן הראוי שכל חבר שנקי תשעים יום יקפוץ על העגלה ויהיה ספונסר, אבל אפילו מהסיבה הפשוטה של הכרת הטוב, הדבר הבסיסי הנדרש מאיתנו הוא להעביר את המסר הלאה.

מאז שהגעתי לכאן לא ביקשתי לעצמי דבר, ואני מקווה שה' ימשיך להוביל אותי בידיו כפי שהוא עושה את זה בצורה נפלאה כל כך מאז כ"ו בכסלו תשע"ב. אבל אני מרשה לעצמי לבקש מהחברים הנפלאים כאן משהו שאמנם אני נוגע בדבר, אבל אין לי ממנו כל רווח אישי:

חברים יקרים ואהובים, אנא, כל מי שהגיע לתשעים יום נקיות, תתחילו לשמש כספונסרים, ולא כדי לצאת ידי חובה, אלא קחו לכם חברים חדשים הזקוקים לעזרתכם. ככה תשלמו את חובכם לאלו שהקדישו עבורכם זמן להעביר את המסר אליכם.

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן