החברים השתינו לי בבירה (וסליחה ממי שנפגע)

הספונסר שלי חוזר על משפט שמגיע מקבוצות AA (אלכוהוליסטים אנונימיים), שם אומרים שכאשר הגענו לקבוצות, החברים השתינו לנו בבירה. או במילים פשוטות: לעולם לא נהנה שוב בשתיה כפי שנהננו לפני שהגענו לתכנית. משטעמנו טעם החלמה - לא נוכל יותר ליהנות מהנפילה.

המשפט הזה נכון עבורי ראשית כל מול התאווה עצמה. בעבר, כאשר לא טעמתי טעם שפיות, כאשר לא ידעתי שניתן לחיות חיים שפויים ונורמליים בלי תאווה, יכולתי לשכנע את עצמי שהפיתרון לכל בעיותיי נמצא בתאווה. יכולתי ליפול מתוך מחשבה מטופשת שהפעם סוף סוף יהיה לי כיף בנפילה. נכון, ידעתי מנסיון של אלפי פעמים שאין כיף בנפילה ובודאי זה יכאב מאוד, אבל הראש החולה שלי הצליח לעבוד עליי בקלות רבה. היום, כאשר אני חושב על נפילה, נהיה לי רע. אני יודע שלא יהיה לי כיף, אני יודע שאצטרך לחזור אחר כך לתכנית מאפס ובקיצור - הבירה בטעם של שתן. (זה כמובן לא ימנע ממני ליפול אם לא אעשה את הפעולות הנכונות של הצעדים, אבל זה יכול לעזור לי להפסיק להתבכיין ולהתחיל לצעוד).

המשפט הזה נכון עבורי לא רק מול התאווה אלא בכלל על החיים. לפני התאווה היו לי חיים שבהם פגמי האופי היו חלק די מהנה מהם. העובדה שסבלתי מכל פגם אופי באופן חמור, בכלל לא הגיעה להכרתי, ובמקום זה נהנתי מהם. למשל הכעס או הצורך בשליטה. אני אדם שבתעודת הזהות שלו היה כתוב: כועס, אוהב להתווכח, חייב להיות בשליטה. אהבתי את זה. בימי הישיבה הויכוחים נתנו לי דלק. זה נתן לי את ההוכחה שאני טוב יותר מכולם. עובדה שאני יודע להתווכח ולנצח. הכעס פתח בפניי דלתות (כך דמיינתי), כיון שאף אחד לא אהב להתעסק איתי.

ואז הגעתי לתכנית והסתבר לי שפגמי האופי האלו רק הרסו לי את החיים. אז התחלתי בעבודה של צעדים 4 עד 7 כדי להשתחרר מהם. לפתע ראיתי שהצורך בשליטה גורם לי רק סבל, שהכעס רק מרחיק ממני אנשים והויכוחים לא ממלאים אותי בכלל אלא משאירים אותי מרוקן.

אבל לפעמים מגיע יום שבו מתחשק לי להושיט יד בחזרה אל הסמים הרוחניים שלי, לא אל התאווה אלא אל פגמי האופי. אני רוצה להתווכח, לכעוס, לשלוט וכן הלאה, אבל אני כבר לא נהנה מכך. אחרי הפעם הראשונה שראיתי את עצמי במראה הפנימית שלי, הסתבר לי שבמקום טווס יש שם אדם פצוע. זה לא מחזה נעים בכלל. אז כעת אני רוצה שוב להיות טווס ולפרוש את הנוצות שלי, אבל אני כבר יודע שמה שבאמת יהיה זה לא טווס אלא חיה פצועה. בקיצור, שוב השתינו לי בבירה.

לפעמים זה יכול אפילו לעורר כעס. ברגעים של חוסר שפיות, באותם זמנים שבהם אני רוצה לחזור ולהשתמש בכל הסמים הרוחניים שלי, אני כועס על החברים שקילקלו לי את הטעם של הבירה. אבל הכעס הזה לא משנה את העובדה שלעולם לא אוכל לקבל מהרגשות השליליים ופגמי האופי שלי את אותה תוצאה שהייתי מקבל בזמן השימוש בהם קודם שהגעתי לקבוצות.

אז עם קצת כעס והרבה תודה, אני נשאר בקבוצות וממשיך לצעוד.

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן