על ההפרדה בין התכנית לבין היהדות

שוב ושוב עולה הענין של הקשר בין דרך הצעדים לבין ההדרכה ביהדות, נושא שהוא די סבוך ויש בו צדדים לכאן ולכאן. בעקבות התכתבות עם חבר, אני כותב מעט על האופן בו אני רואה את הדברים. כמובן שזאת דעתי האישית ואין בכך משום קביעת מסמרות, וכל אחד זכותו המלאה לחשוב ולפעול כפי שנראה לו. מי שמתחבר עם הדברים שלי - שיקח. מי שלא - שיזרוק. העיקר שנתקרב אל אלוקים ונחלים מההתמכרות לתאווה.

כדי להבין מדוע אני מפריד את התכנית מהפן הדתי ומהמקורות ביהדות, אקח כדוגמא את הנושא שנידון בפורום בלי סוף בנוגע ל"חולה-חוטא". בפורום אנחנו חוזרים ושוב ושוב על כך שאנחנו חולים ולא חוטאים, ויש לכך חשיבות עצומה בדרך להחלמה. כל זמן שאני חושב שאני חוטא, אני נותן לאשמה הרעילה להמשיך להרעיל אותי וגם ממשיך לפנות אל אותם מקורות שמהם ניסיתי לשאוב עזרה בעשרים השנים האחרונות. לעומת זאת כאשר אני מבין שאני חולה, אני עושה שינוי במחשבה שלי, מפסיק להאשים את עצמי, ובעיקר - פונה למקורות חדשים ומתחיל לפעול לכיוון ההחלמה.

אם אנסה כעת למצוא את הענין הזה במקורות, אני יכול בקלות להסביר את כל הענין הזה באופן שאין בכלל הבדל בין חולה לבין חוטא, והכל זה ההתרחקות מה' יתברך. יש לי הסבר שלם ומוכן בראש שאני יכול לכתוב אותו ולהסביר אותו, ובכל זאת אני לא נכנס לזה ולא כותב את הדברים ולא מנסה להסביר אותם - לא לאחרים וגם לא לעצמי. מדוע? בגלל שתי סיבות.

הסיבה הראשונה היא טכנית בעיקרה. רוב החברים (בפרט אלו שבתחילת דרכם) לא יבינו את הדקויות, ובסופו של דבר זה ירחיק אותם מהעשיה של הצעדים. בצעדים לא חשובה ההבנה אלא העשיה, וכל סיבוך של הדברים רק יחזיר חברים אל הגהינום. יכול להיות שהם יבינו נורא יפה את הדברים, אבל אותה הבנה בדיוק - תהיה להם לרועץ ותפגע בסיכויי ההחלמה שלהם. זה קצת כמו אדם שיתחיל לחשוב יותר מידי על המנגנון של הרגליים שלו ואיך זה עובד, ומרוב שהוא ישקיע בכך מחשבה, יהיה לו קשה לעשות את הפעולה הפשוטה של צעידה. בתכנית הצעדים (כשמה כן היא) לא חשובה ההבנה ונוגעת הצעידה בפועל. ההבנה כאן לא רק שלא תועיל לאף אחד אלא גם תזיק.

הסיבה השניה היא החשובה. אקח כדוגמא את עצמי, אדם שלמד כל חייו את ספר התניא, ואין לי ספק הכי קל שבקלים שכתובים שם כל ההסברים בדיוק למצב שלי וגם כל הדרכים הכי ברורות כדי לצאת מההתמכרות ולהפסיק את הפעילות הכפייתית שלי. כל צעד בצעדים אני יכול לצטט במדוייק איך הוא מופיע במילים של בעל התניא. (וזה לא נוגע אם זה מספר התניא או ממסילת ישרים או מכתבי רבי נחמן או הרב קוק. בכולם מופיעות הדרכות ברורות כיצד לחיות חיים רוחניים ובכולם מופיעים כל הצעדים: להפסיק את הכעס, למסור את החיים לאלוקים וכן הלאה וכן הלאה).

ועדיין זה לא עזר לי. למה? התשובה פשוטה: לא יכולתי ליישם את הדברים. באו הצעדים ולא חידשו לי דבר, אלא יצקו את כל הידע האלוקי הזה לתוך מבנה של קבוצה וצעדים. זה הכל. אין כאן שום חידוש. אז אם כן - מה הבעיה לומר שהכל כתוב בתניא וללמוד ישירות מהמקור? הבעיה היא שאז אני מסוגל בקלות לחזור לשם ולשכוח את היישום. זה מאוד מפתה - וזה יהיה הסוף שלי.

מאוד מפתה אותי להתחיל את המסע בחזרה אל עבר המקורות, ולהכין את התכנית של הצעדים לפי ספר התניא (או כל ספר מוסר אחר), אבל התוצאה עבורי תהיה קטסטרופה. שנים למדתי את הדברים, שנים ניסיתי להתחבר, ושנים חזרתי שוב ושוב אל עומק התאווה והנפילות. כעת אני צריך לעשות הפסקה, לכבות את המחשב ולעשות הפעלה מחדש. להתחיל הכל מאפס וללמוד ליישם את הדברים הכי פשוטים. לשם כך אני צריך תכנית פשוטה בה לא נדרשת כל הבנה, והיא נותנת דגש על דבר אחד: יישום בפועל. בשביל זה אני בצעדים.

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן