צעד ראשון אחרי שנה

ב- 22 לדצמבר, חגגתי שנה לפי הלוח הלועזי לנקיות שלי, מתנה נפלאה ויקרה שנתן לי אבא שבשמים. ביום שאחרי כן, יום ראשון, 23 לדצמבר, הלכתי לבקר בגהינום. התקשרתי לקבוע פגישה עם השטן וברגע האחרון אלוקים דאג שלא אופיע לפגישה. אחר כך הגעתי לאולם המרכזי של הגהינום, פתחתי את הדלת, הצצתי פנימה ואלוקים שוב עשה עימי חסד ונס ומשך אותי משם. נסיון אחרון להתאבד היה בהמשך שגם הוא הסתיים בחסד של אלוקים, ואז סוף סוף נכנעתי. פניתי לאבא והתחננתי על נפשי. אלוקים הציל אותי וקיבלתי את השפיות בחזרה.

כבר שיתפתי על הנסיבות שהובילו אותי אל הגהינום, שעיקרן כמובן ההתאהבות ברעיון לפיו אני אלוקים וחוסר רצון ואפשרות לשחרר את הדברים שאינם בשליטתי להשגחתו של אלוקים. כעת אשתדל להתרכז דווקא בפעולות שלאחר מכן.

הדבר הראשון היה להתקשר לחבר ולשתף אותו בכל מה שעברתי. בלי לייפות דברים, בלי לעגל פינות ובלי להשמיט. זה לא היה נחמד אבל זה היה מחוייב המציאות. לאחר מכן, ברגע שיכולתי לשוחח עם הספונסר שלי, עשיתי איתו את אותו דבר. בתחילה אמרתי לו שאספר לו "בקצרה" מה שהיה, אבל הוא אמר שאני דווקא צריך לספר לא בקצרה בכלל, וכך עשיתי. אחת הפעולות שהספונסר שלי שלח אותי לעשות היתה לבקר שוב את הפסיכולוג שלי, לאחר חצי שנה שלא הייתי אצלו. כאשר התקשרתי לקבוע תור, זה היה עבורי צעד ראשון בהתגלמותו. שוב "הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו". כן, חצי שנה אחרי שעזבתי את הפסיכולוג ואני עטור בזר מנצחים, כשהד"ר בעצמו טוען שאני במצב מצויין ולא זקוק כעת לעזרתו, חזרתי שוב כיון שאני חסר אונים ואבדה לי השליטה על חיי.

היה טוב לחזור אל הפסיכולוג. זה החזיר אותי לרגעים הראשונים אחרי ההתרסקות לפני שנה, לפני שידעתי בכלל מה זה צעדים ומהי התמכרות. אפילו לפני שידעתי שאני מכור. כל מה שידעתי הוא שיש לי בעיה רצינית ואני זקוק לעזרה. השיעור המרכזי שלמדתי היה שלא משנה כמה זמן אני בהחלמה, הצעד הראשון הוא הבסיסי ביותר, ואם אני רוצה להישאר נקי - אני חייב לעשות אותו בכל פעם שאני רואה שהדרך לאבדון מתחילה לקרוץ לי, והשלטים המובילים לגהינום ולגן העדן מתחלפים.

אחת השאלות שהפסיכולוג שאל אותי היתה האם אני חושב שיש קשר בין שנת הנקיות לבין ההתקפה הקשה של התאווה. נראה לי שיש קשר די הדוק, כי במלאות שנה, ההרגשה היה טובה מאוד כאילו כבשתי את האוורסט, ולמרות שחזרתי והזכרתי לעצמי שאני עדיין חולה, נראה שההרגשה הטובה התגנבה לליבי וסייעה לי לחשוב שאני מלך העולם, מה שכמובן גרם לי קושי ממשי להכנע ולשחרר את הדברים שאינם בשליטתי. נקודה זו הוכיחה לי שחשיבותו של הצעד הראשון גוברת ברגעים בהם אני רוכש נצחון גובר והולך על התאווה. דוקא ברגעים בהם אני באמת מתקדם - זה הזמן לחזור שוב אל נקודת ההתחלה ולקבל קצת פרספקטיביה נכונה על החיים והתאווה.

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן