| מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
| . | ||
|
||
|
קיבלתי מייל מצמרר מאחד שפספס את הרכבת, כדאי לקרוא עד הסוף... הגעתי לביתי לעת ערב, בזמן הרגיל בו נכנסתי לביתי בעשרים וחמש השנים האחרונות, בהחלטה נחושה שזהו זה, אני עושה 'לזה' סוף, אשתי הגישה את ארוחת הערב, ולאחר לבט קצר נוסף, אמרתי לה שאנחנו צריכים לדבר. היא אכלה באיטיות ובשקט מופתי, ראיתי המון כאב בעיניה, כאילו ידעה מה אני הולך לומר, לא ידעתי איך אומרים דבר כזה, אז פשוט אמרתי, 'אני רוצה להתגרש', ראיתי שהיא בהלם, בעצב תהומי, כל מה שיכלה היה לשאול, 'למה?', מהדהד. ניסיתי להתחמק, לקחתי את זה על עצמי, היא לא נתנה לי, תפסיק לקשקש אמרה, בבכי מר היא דרשה תשובה כנה, לא היה לי ברירה, אז שוב, שמתי את זה על השולחן כמו שזה, 'אני כבר לא אוהב אותך', אני אוהב מישהי אחרת, איתה אני רוצה לחיות... המבט שעל פניה הציף אותי באשמה ורחמים, אבל הייתי בטוח שאני עושה את הדבר הנכון...אתחשב בה בהסכם הגירושין, ניחמתי את עצמי והתיישבתי לכתוב טיוטה ראשונית. כתבתי שאני משאיר לה את הבית, הרכב, ו30% מהעסק... כשבאתי עם הדף אליה, היא עברה עליו ברפרוף, כל מה שהצליחה לסנן היה, בחיים לא אסכים לזה. וקרעה אותו לגזרים, אז תכתבי את, מלמלתי, חש בניכור המוחלט ביננו, 25 שנים 'בזבזנו' יחד, אבל מה לעשות, אני 'מאוהב באישה אחרת'... והלכתי ממנה. 24 שעות היא בכתה, צעקה, ואז התיישבה לכתוב, הסכם גירושין, עם התנאים שלה, זהו ההסכם היחיד עליו אחתום. עכשיו זה תלוי בך. בחשש הצצתי בדף, והבנתי שניצחתי, כל מה שהיא ביקשה היה חודש. חודש אחד נוסף של חיים משותפים, בכדי שלא נפריע לתאומים בתקופת המבחנים...'שלפחות הסוף' יהיה טוב. אה, דבר אחד נוסף היא רשמה שם, זה הקפיץ אותי, אבל נראה לי שהמחיר היה שווה את זה: אין לה כל תביעה ממונית אם במהלך החודש האחרון לנישואינו אקח אותה בכל בוקר בזרועותי מחדר השינה אל הדלת כמו ביום חתונתינו... בקשה מוזרה, והאמת שחשבתי שהיא השתגעה, אפילו ספרתי את זה לאותה אחת 'שאהבתי באמת', אחרי גיחוך קצר היא הסכימה איתי שכדאי לעשות הכל כדי לסיים את זה יפה. וחתמתי על ההסכם. האמת היא שתקופה ארוכה לא חווינו שום מגע פיזי, וביום הראשון הרגשתי לא בנוח להרים אותה מהמיטה לדלת, אבל התרגלתי, וככל שעברו הימים התחלתי להיזכר ברגעים היפים שלנו יחד. כעבור יומיים אחד התאומים ראה אותנו ואמר: ״כמה כיף לראות אתכם ככה!״ היא חייכה, ולחשה לי באוזן: ״אל תגיד להם כלום בנתיים, זה ישבור אותם". הנהנתי עם הראש אבל בתוכי, כעסתי, הורדתי אותה, היא הלכה לעבודה וגם אני הלכתי לדרכי. לאחר שבוע שאני מרים אותה הייתי פחות נוקשה ומרוחק, יכולתי כבר להריח את הבושם שלה...הסכם זה הסכם, אבל למה שלא אהנה בינתיים... ואז התחלתי להסתכל עליה, אחרי הרבה זמן שלא הבטתי בה, הבחנתי שהיא כבר לא כ״כ צעירה, ראיתי קמטים שלא הכרתי שהחלו לצוץ. מבט חטוף בעיניה העצובות הבהיר לי שהיא לקחה את ההחלטה שלי בקושי רב, לרגע הרגשתי חרטה. לאחר שבוע כבר הרגשתי שהעסק מתחיל לחזור בינינו, מי שנתנה לי 25 שנה מחייה, חזרה לי פתאום לחיים. בינתיים לא אמרתי מילה 'למיועדת'... לאחר שבועיים היא החלה להיות קלה מתמיד, כבר לא התאמצתי להרים אותה... הבחנתי בכך שהיא רזתה, לפני שהרמתי אותה, ליטפתי את שערה והתאום השני אמר בהתלהבות, ״הגיע הזמן שתיקח את אמא בזרועותיך״. זה נהפך למשהו חשוב בעיניי התאומים. פחדתי לשנות את דעתי אבל כבר לא יכולתי להסתיר, אז אמרתי למיועדת שהיא כבר לא מיועדת, שהתאהבתי באשתי מחדש, יצאנו מהשגרה המשעממת ואני מרגיש שזה לא נכון להתגרש ממנה. ״כשהחזקתי את אשתי בזרועותי, הרגשתי שאני רוצה להחזיק אותה כל החיים", התוודיתי, האמת שעם כל הכאב שלה, היא קיבלה את זה די בהבנה, נפרדנו, בדרך הביתה קניתי זר פרחים לאשתי וכתבתי לה הקדשה מכל הלב: אהובתי, אני אחזיק אותך בזרועותיי כל בוקר עד המוות! הגעתי הביתה עם הזר ביד וחיוך, רצתי במעלה המדרגות וראיתי את אשתי במיטה ללא רוח חיים. אשתי נלחמה בסרטן קטלני ואני הייתי עסוק בעניינים מטופשים, לא שמתי לב למה שקורה מתחת לאף שלי. לפני חודש היא ידעה שאלו הרגעים האחרונים שלה, ובגלל זה היא בקשה ממני חודש נוסף, שהילדים לא יזכרו אותנו גרושים. בזכותה, נחרט בראשם שהייתי אבא ובעל מדהים שאוהב ומעריץ את אשתו... הכל בזכותה. אחרי שהסתלקה ממני היא לימדה אותי שבאהבת אמת לא חשוב הבית, העסק, הכסף - רק האושר! תעשו לי טובה ותשמרו על הזוגיות שלכם כי כל מה שמתקלקל אפשר לתקן. שבוע טוב ומבורך, תשתפו, ואולי עוד יבינו את מה שאני הבנתי מאוחר מידי... - - - - - - - אני לא מפסיק לבכות מאושר ואסירות תודה על הנס הפרטי שלי, אין לי מושג אם הסיפור אמיתי, המסר בוודאות כן, זהו סיפורי שלי, בז' טבת תשס"ד החלטתי להתגרש מאשתי, במקום לומר לה את מה שכותב המייל אמר לרעייתו המנוחה, אמרתי את המילים הללו למטפל שלי. בחסד ה' הסוף שלנו קצת שונה... אשתי קוראת איתי את הדברים ושנינו דומעים מהתרגשות. תודה לך אבא אוהב. על הכל |
|
ארכיון המייל היומיפספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן
|
||||||||||||||||
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה
