| מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
| . | ||
|
||
|
תגלית מרעישה: אני לא אלוקים! לקח לי הרבה זמן עד שגיליתי בהפתעה גמורה שאני לא אלוקים. האמת שגם אחרי שגיליתי את זה, עדיין מפעם לפעם (יותר מידי פעמים) אני שוכח את התגלית ומתנהג כאילו אני כן אלוקים, אבל לפחות יש לי לאן לחזור לשפיות. יש עוד בעיה והיא שגם אחרי שגיליתי שאני לא אלוקים, אני עדיין לא מוכן מיד להכיר בכך שאלוקים (האמיתי, לא אני) הוא האלוקים ושבאמת אכפת לו ממני והוא מנהל את העולם שלי וכן הלאה, אבל זה כבר ענין אחר. כעת אנסה להתמקד בתגלית המרעישה הזאת ששינתה לי את החיים - לטובה כמובן. השאלה הראשונה היא למה זה קשור לתאווה? הרי אנחנו לא בפורום מתחזקים ולא בסמינר ערכים, אז מה הקשר כעת לגילוי של אלוקים? מסתבר שאני צריך למצוא את אלוקים הרבה יותר מאשר הצעיר מחפש המשמעות בסמינר הקירוב, כיון שהבעיה שלי שהובילה אותי לכאן היא בדיוק הבעיה הזאת: ריכוז עצמי מטורף. ואותו ריכוז עצמי (אגו בלע"ז) יכול להתפתח רק בחלל ריק. לעומת זאת אם הייתי באמת חי עם אלוקים, המחלה לא היתה יכולה להתפתח. משהו כמו "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת". אם יש אלוקים - אין אגו. אם יש אגו - אין אלוקים. ואם אין אלוקים ויש אגו - יש התמכרות. זאת כמובן לא הבעיה היחידה שנגרמת לי מכך שאני משחק אותה אלוקים, ויש לדוגמא את הבריחה. למה אני בורח מעצמי? כי לא טוב לי ואני לא מוכן לקבל את העובדה שמה שעובר עליי ומה שקיבלתי זה בדיוק מה שאלוקים רוצה עבורי וזה הטוב ביותר. אז אני בורח. אבל אם יש אלוקים - ה' אורי וישעי, ממי אירא? אז במשך שנים אלוקים ראה אותי משחק את התפקיד שלו וצחק. הוא נתן לי לנסות. ניסיתי וניסיתי וניסיתי וזה לא הלך. אבל כל פעם שהגעתי לדרך ללא מוצא, לא הבנתי שנכשלתי ורק חשבתי שאני צריך לנסות טוב יותר את התפקיד החשוב שעלה בגורלי: לשחק אותה אלוקים. והוא המשיך לחייך... בסוף התנגשתי בקיר. נבלמתי. לא יכולתי להמשיך לרמות את עצמי שהכל בסדר כי היה ברור שמשהו מאוד לא בסדר. היה ברור לי שמהמבוך הזה אין דרך החוצה ואז לאט לאט בעזרת החברים בקבוצה התחילה להתגנב למוחי מחשבה: אולי אתה לא נהג כל כך טוב? אולי אני בכלל לא אלוקים? נחרדתי מהמחשבה הזאת כי אם אני לא אלוקים - אז זה אומר ממש ש"אבדה לי השליטה על חיי", ומי מוכן להודות בתבוסה מוחצת שכזאת? אבל לא היתה לי ברירה. אז בהתחלה הודתי רק בחלק הראשון של הצעד הראשון שאומר שאני חסר אונים מול התאווה, ולא כל כך התחברתי לענין של "אבדה לי השליטה על החיים", אבל ככל שעבר הזמן הסתבר לי יותר ויותר שמרוב שנים בהן שיחקתי את התפקיד הלא נכון - החיים שלי נמצאים במקום אחר מהמקום שבהם אני צריך להיות. ואז הסתבר שיש השלכות מרחיקות לכת לענין הזה שבו אני בטוח שאני אלוקים, למשל כל הטינות והכעסים והנסיון לשלוט בתוצאות ועוד ועוד שלל פגמי אופי שכולם מגיעים מאותו מקום. יש שקוראים לזה אגו, יש שקוראים לזה יישות ויש שקוראים לזה התמכרות. זה אותו רעיון. לפעמים כשאני חוסר לשחק את אלוקים, הספונסר שלי רוצה להראות לי כמה אני מגוחך והוא אומר משהו כמו "זלמן הוא האלוקים", או "ברוך את זלמן מלך העולם", ואז אני מבין שאני באמת הזוי. חסד אלוקים, לגמרי לא מובן מאליו, הביא אותי לתכנית הצעדים שהביאה אותי להכרה - כל יום רק להיום - שאני לא אלוקים. הצעד הזה היה חייב להוביל אותי לצעד הבא בו גיליתי - לראשונה בחיי - את אלוקים. לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן |
|
ארכיון המייל היומיפספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן
|
||||||||||||||||
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה
