| מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
| . | ||
|
||
|
אין החלמה בלי כנות אם יש אדם שיכול להחלים בלי להיות כנה (ראשית כל עם עצמו ולאחר מכן עם אחרים ועם אלוקים) - אני לא מקנא בו אלא מרחם עליו, כי בזכות העובדה שאני לא מסוגל להחלים כשאני משקר - הרווחתי מתנה גדולה וענקית: חיים בכנות. לא אסכים לוותר על כך, למרות הקשיים. אתמול הקשבתי להרצאה של הרב ד"ר אברהם טווערסקי שסיפר על כך שמכור לסמים אמר לו שלוותר על הסמים היה קל, אבל להפסיק לשקר היה קשה מאוד... בספר הגדול (ספר הבסיס לגמילה מהתמכרות בשיטת 12 הצעדים) ישנו קטע המדבר על כך שכמעט כל אדם יכול להחלים, אבל ישנם גם יוצאים מן הכלל. לפי הספר, מדובר בדרך כלל בכאלו שלא יכולים לאמץ דרך חיים הדורשת כנות בלתי מתפשרת. עבורי מדובר בהפתעה כיון שלא זכור לי במבט שטחי שהתכנית דורשת איזה שהוא צעד שבכותרת שלו מופיעה המילה "כנות". מסתבר שלמרות שהמילה עצמה לא מופיעה, הרוח שלה מופיעה בכל צעד מהצעדים. הצעד הראשון דורש ממני להודות בחוסר אונים, אבל אם אינני כנה עם עצמי - לעולם לא אודה בכישלון. בצעד הרביעי אני נדרש לחשבון נפש מעמיק - דבר שהוא נחלתם של אלו החיים בכנות מלאה עם עצמם, ואילו בצעד החמישי אנחנו מספרים על כל פגמי האופי שלנו לאדם נוסף - שיא הכנות כלפי אדם אחר. בכלל, כל הקבוצות והפגישות דורשות כנות אחת מההתחלה ועד הסוף. כאשר אני מגיע לקבוצה אני צריך לשתף על ההצלחות בדיוק כמו על הכשלונות, ואת שניהם לעשות באותה כנות. ראיתי חברים משתפים על נפילות כואבות או על מעידות קלות, על איבוד שליטה בחיים ועל בעיות עם האישה וכן הלאה, שלל דברים שאף אדם מן השורה לא מעלה על דעתו לשתף בהן אף אדם (בדרך כלל גם לא את האישה), וכאן הדברים עולים על השולחן בכנות מדהימה. אני מאוד מקווה שלעולם לא אשכח את הלילה של כ"ה בכסלו תשע"ב, הלילה בו הודתי שאני חסר אונים מול התאווה ואבדה לי השליטה על חיי. כאשר התקשרתי לקבוע תור אצל פסיכולוג, זה היה מעשה של ניפוץ האגו שלי והכרה כנה במציאות אליה לא יכולתי להתכחש עוד. אבל מספר ימים אחר כך, בלילה לפני פגישתי עם הפסיכולוג, סיפרתי על כך לאשתי, למרות שידעתי שהתגובה שלה תהיה קשה. ממרחק של שנה, אשתי שאלה אותי לאחרונה מדוע סיפרתי לה, ולא היתה לי על כך תשובה. הרי נהגתי להיעלם כדבר שבשגרה על מנת להשתמש בתאווה, ושקרים הפכו אצלי לאומנות, אז מה היתה הבעיה לשקר שוב, להיעלם למספר שעות ולחזור מבלי לומר מילה? נראה לי שבאותם רגעים של התרסקות הרגשתי (גם מבלי להבין ואפילו בלי לדעת) שהגישות החולות - אז לא ידעתי שהם נקראות כך - לא יכולות להמשיך ללוות אותי אם אני רוצה להמשיך לחיות. אני לא יכול לקחת את הכלים שאיפשרו לי את המחלה ולהשתמש בהם להחלמה. זה פשוט לא הולך. משהו כמו "אין קטיגור נעשה סניגור". מאז אני משתדל שלא לשקר כיון שהשקר הוא חלק מהחיים במחלה, וכיון שאני חפץ חיים, אני לא יכול להמשיך לחיות את החיים של העבר החולה. כל יום, רק להיום, אני משתדל ככל יכולתי לומר רק את האמת. זה לא קל, אבל מדובר בחיים שלי. אתמול הייתי צריך לספר לאשתי שהצצתי לה בהודעות בפלאפון. היו לי את כל הסיבות בעולם לא לעשות את זה. היא הרי לא שאלה אז אין כאן שקר. נכון, שקר אולי אין אבל חוסר כנות יש, ואני לא יכול להרשות את זה לעצמי. זה אולי כיף כעת אבל התג מחיר שמופיע על חוסר הכנות גבוה. ויש עוד נקודה ששמעתי מהרב טווערסקי. כאשר אני יודע שלא אוכל לשקר, אני לא עושה שטויות. איך אעשה כעת מעשה שאני יודע שאצטרך אחר כך לספר עליו?. התחייבתי בפני אלוקים ובפני אשתי, שאם אפול, אחזור אליה ואספר לה שנפלתי. אני יודע שהיא לא תצטרך את זה כי היא תדע לבד אם יקרה לי כדבר הזה, אבל אני את שלי התחייבתי. זה אמנם לא יציל אותי מההתמכרות שלי, אבל זה יעזור לי לפתח חיים רוחניים. לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן
|
||
|
ארכיון המייל היומיפספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן
|
||||||||||||||||
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה
