| מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן. |
|
||
|
||
| . | ||
|
||
|
כך נראית אוננות רגשית הרבה פעמים שמעתי וקראתי בתכנית על הטינות שהוגדרו כ"אוננות רגשית", אבל לא באמת הבנתי מה זה בדיוק אומר. בעקבות חוויה שעברתי ביומיים האחרונים, אני מתחבר לגמרי להגדרה הזאת, וממש מרגיש כיצד הטינה המתפתחת היא אוננות לכל דבר, אלא שהיא נעשית במישור אחר מאשר המישור הפיזי של האוננות הרגילה (אבל זה לא בהכרח הופך אותה למסוכנת פחות). אתמול היה לי ריב רציני עם אשתי, ריב מהסוג הישן והרע של טרום ימי התכנית וההחלמה, ריב חולה לחלוטין. זה נפל עליי איך שאומרים "כרעם ביום בהיר", כי מאז כניסתי לתכנית לפני 341 ימים לא היה לי ריב כזה. לא שהסכמנו על הכל, בפירוש היו לנו ויכוחים וחילוקי דעות, אבל הם היו נראים אחרת לגמרי, בלי כל הריכוז העצמי המטורף, חוסר הכנות ושאר הפגמי אופי שהם סימני ההיכר המובהקים שלי. הפעם זה היה שונה, זה היה ישן ומוכר עד כאב. מיד אחרי הפיצוץ יריתי את החץ וברחתי. זה היה הסימן הראשון שבעצם מדובר כאן באוננות. אם צריך לסמן את האוננות בשני מאפיינים הבולטים ביותר זה יהיה בריחה וריכוז עצמי. במקרה שלי עוד לא שמתי לב לריכוז העצמי אבל הבריחה היתה ברורה מאוד. אבל לאן יכולתי לברוח? כמובן אל עצמי... זה היה הסימן השני שמדובר כאן באוננות לכל דבר וענין. אני "בורח" אל "עצמי", איזה טירוף. המקום היחיד בו אני מכיר את זה הוא באוננות, גם שם אני בורח (לא משנה ממי וממה אני בורח), אל תוך עצמי. אני נסגר בתוך עצמי ושהעולם יישרף. שהעולם יישרף אמרתי? וואי, הרגשתי את זה חזק מאוד במלחמת העולם השלישית שתקפה אותי. עברו לי מחשבות שפויות בתוך הראש שמסבירות לי שאין טעם בכל המלחמה הזאת, ובכלל אני בתכנית אז בסוף אצטרך גם לבקש סליחה ולהתנצל, אז בשביל מה כל הסצנה? אבל בתוך הראש שלי היתה רק תגובה אחת לטענות ההגיוניות האלו: לא מעניין אותי, שהעולם יישרף, אני רוצה לכעוס! וזה בדיוק דפוס הפעולה שלי כאשר אני מול התאווה. אני יודע בהגיון שלי שזה מעשה שטות ושאצטער עליו מהר מאוד, אבל אני מוריד את התריסים ולא מעוניין להקשיב לאף אחד. לא מעניין אותי כלום, אני רוצה ליפול ושהעולם יישרף. ולכן זה כל כך מסוכן עבורי. זה מסוכן כי ברגע שאני אוטם את האזניים ואת המוח ובורח אל תוך עצמי, אני בעצם עושה את כל הפעולות של אוננות גם אם מסך המחשב כבוי ואני עם ידיים מאחרי הגב. בתוך הראש כבר נפלתי. רוב הסיכויים הם שטינה שכזאת תהרוג אותי ותוביל אותי לאוננות פיזית, אבל גם אם לא, זה מסוכן מידי עבורי. זה כמו להתעסק באש ולהאמין שהאש הפעם לא תשרוף אותי. מדובר בכלל באש קרה... אבל אלוקים שמר עליי. לא בגלל משהו מיוחד אלא בחסד אמיתי, לגמרי לא מובן מאליו. התקשרתי לספונסר למרות שלא רציתי, הקשבתי לו למרות שלא רציתי, כתבתי צעד ארבע למרות שלא רציתי, והפעולות ההפוכות האלו החזירו את השפיות לחיי. לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן |
||
|
ארכיון המייל היומיפספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן
|
||||||||||||||||
אם רצונך שנסיר אותך מהרשימה
