מעשה מוזר שעשיתי

לאט לאט אני מבין שאני כנראה בעל קליטה איטית וזה די בסדר מבחינתי. אמא שלי היתה אומרת לנו בתור ילדים שנפוליון היה נוהג לומר למשרתיו: תלבישו אותי לאט, אני ממהר. אז כיון שאני ממהר להחלמה, לא מפריע לי שאני מתקדם לאט, העיקר שאגיע למחוז חפצי.

במה דברים אמורים? בסוף הספר הלבן (הספר של קבוצות SA לגמילה מהתמכרות למין), ישנה רשימה של שמונה עשרה שיטות ודרכים שבאמצעותם התגבר הכותב על האובססיה לתאווה. מספר עשר ברשימה תמיד הפריע לי ולא הסכמתי לקבל אותו, ובודאי שלא ליישם אותו. כתוב שם שכאשר אני מתאווה לאדם מסויים, מומלץ לי להתפלל עבורו ובכך לשבור את הכח שיש לתאווה עליי. זה היה נראה לי, איך לומר בעדינות? די הזוי. אם אני מתחיל להתפלל עבור אלו שאני מתאווה אליהן, אני נהיה מחובר אליהן וזה הדבר האחרון שאני רוצה. אני רוצה רק לברוח ושהם ייעלמו מחיי, אז לא נראה לי שיש כאן משהו הגיוני. כנראה שהכותב ידע שזה ענין קשה לעיכול והוא מציע שם לנסות את זה ולראות את התוצאות, אבל אני סירבתי לנסות.

היו לי עוד סיבות טובות למה אני לא עושה את זה, והדברים לא הסתדרו לי גם מבחינת הדרך בה גדלתי וחונכתי שלפיה לא ניתן להעלות משהו לקדושה כל זמן שאני נמצא למטה. בקיצור - לא התאים לי והיו לי את כל התירוצים (הטובים!) למה לא לעשות את זה.

אבל לאחרונה יש משהו שמפריע לי מאוד. בכל צהריים תפקידי להוציא את אחת מילדותיי מהגן ולקחת אותה הביתה. הזמן הזה הוא זמן שיותר מתאים לנשים מאשר לגברים, מה שמספק לי הרבה הזדמנויות לכניעה ולויתור. כך הדבר מידי יום, וכבר אין חידוש מיוחד בכך, אלא שלפני מספר שבועות תפסתי בזווית עיני מראה שנצרב במוחי ולא נתן לי מנוח. מידי יום כאשר הגעתי נכנעתי ולא העפתי אפילו מבט אחד לכיוון מושא התאווה, אבל זה לא עזר. הדמות נצרבה לי בראש והפריעה לי מאוד. זה מוזר כיון שלא הרמתי את העיניים ולא ראיתי את הדמות, ואני בטוח שבמסדר זיהוי לא הייתי מזהה אותה, אבל בכל זאת המראה הזה הפריע לי.

ניסיתי שוב ושוב בדרכים הרגילות שאני מכיר מהתכנית שכוללת ויתור וכניעה וכמובן לא להסתכל, אבל התאווה לא נעלמה ואני נותרתי מוטרד. לפני מספר ימים כשהייתי שוב מוטרד מכך, הרמתי ידיים ונכנעתי גם מול ההתנגדות שלי לקבל את ההצעה להתפלל עבור מושא התאווה. התוצאה היתה מדהימה כיון שברגע שהתפללתי עבורה שיהיה לה את כל הטוב שבעולם, לא יכולתי יותר להתאוות אליה. חשבתי שאחרי שאתפלל עבורה ארגיש מעורב והתאווה אולי תקבל קביעות אבל ההיפך הגמור התרחש, וברגע שסיימתי להתפלל הרגשתי שחרור ויכולתי לתת לתאווה להיעלם מחיי.

גם כעת אני לא מבין איך זה עובד, ונראה לי שהתוצאה היתה צריכה להיות הפוכה, אבל אני לא מתווכח עם עובדות, והעובדה היא שזה שחרר אותי. לא היתה לי שום דרך אחרת להשתחרר (חשבתי כבר להפסיק לקחת את הילדה מהגן, ואפילו שוחחתי על זה עם אשתי, אבל זה לא היה עובד לטווח ארוך, כי מה הייתי עושה אם זה היה עם המזכירה במשרד, האם הייתי עוזב את העבודה? ואם זאת היתה השכנה הייתי עובר דירה?), אבל התפילה הפשוטה הזאת מאלוקים שיתן לה את כל הטוב שאני מאחל לעצמי - שחררה אותי. האם התפילה הועילה לה? אני בספק, אבל לי זה בודאי הועיל.

תנסו, לא תפסידו.

לקריאת סיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן