מאשפות ירים אביון

יום חג לי היום, שוב הוכחת אבאל'ה שלי כשאפנה אליך באמת, אתה תהיה איתי, לא רק ביום יום הרגיל, גם בימים מאותגרים יותר, כשאתנהג כמי שאינו יכול לבדו, כשאבקש ממך, אחוש בך.

אבא של אשתי השיג למשפחתינו כרטיסים ללונה פארק - לסופרלנד, אשתי והילדים שמחו מאוד, אני פחות, חזרתי ברעיוני 14 שנים לאחור, לימי בין הזמנים בהם הייתי רכז של קבוצת ילדים מסכנים, בקייטנה של אגודת חסד כלשהי, אל תחשבו שהייתי כזה צדיק, המטרה היתה לעשות שם גם חסדים וגם 'מעשים טובים' נוספים... מלוא חופניים...

ידעתי שעלי ללכת, מטרתי היתה טובה - חופשה עם משפחתי הקרובה, בספר הגדול בעמ' 84 יצקו לי האלכוהוליסטים מסגרת חשובה מאין כמוה, בדוק את המניעים, 'יש לך סיבה טובה להיות שם? או שאתה מנסה 'לסחוב' מהאוירה - - -  הדבר הנכון הוא להיות שם, התפללתי לפני שיצאתי, אבאל'ה תהיה איתי שם. מנסיון ידעתי כבר: הוא יעשה את שלו כשאעשה אני את שלי.

הגענו לסופרלנד, אני נכנס לתרגולת של 'חוסר אונים' – המבט מושפל לרצפה (אין לכם מושג מה מצאתי, ממתי שאני מתבונן בה... מכסף ועד לכדורי אקדח ורובה...) המשקפיים הוכנסו לכיס החולצה,  (במקומות שכאלו, אני נוקט בצעד קיצוני כזה) ו... התנדבתי לשמור על החפצים, כשכולם אצים אל המתקנים השונים.

שקעתי במחשבות על מי ומה אני, היכן הייתי, ואז זה בא, תחילה בצמרמורת שמעמידה את השערות, אחר כך זה טיפס לסנטר שרעד, המשיך אל העיניים שהוצפו בדמעות... 'זה', הוא גוש עצום, גל חום אדיר של הכרת תודה, שהתפוצץ לי בבטן, שולח רעידותיו לכל תא בגופי, זכרתי היכן הייתי, שמחתי על המקום בו הנני היום. דקות ארוכות רחץ הבורא את נשמתי,  הבהיק והבריק אותה, מערסלני בחמלה בידיו, שוב חשתי כתינוק שטוף מוגן בזרועותיו החסונות של אביו.

תוך כדי השיח המתרפק שלי עם אלוקים, כשכל גופי רועד מבכי של תודה, שמתי לב להבהוב נורית אדומה ישנה, היזהר, סימנה לי במרץ, רגע לאחר ההיי עלול להתרחש הביי... אתה לא יכול כעת להשאר לבד, את צעד 5 עשית עם אדם נוסף, גם כדי שתהיה מקורקע. עפיפון ללא חוט עלול להעלם...

אז הרמתי טלפון לחבר, וכשגרוני נשנק ואני מתקשה לדבר בצורה מוסדרת, שטפתי בפניו, שיתפתי אותו, בחסד האלוקי. שעות ישבתי באותו המקום, שיניתי את הכסא רק לפי הצל... ממש לפני שיצאנו אשתי בכל אופן רצתה שאהיה איתה על הרכבל... הלכתי, יודע שרצונה הבריא (כל היום היא נתנה לי לרבוץ...) הוא רצונו.

בחסדו יתברך לא הסנפתי את התאווה לתוכי, לא לגמתי עם העיניים, למרות שהיו הזדמנויות למכביר, לא בכוחי. בכוח חמלת אב רחום, שבחר בי להודיע עמי הארץ כי בידו הדבר.

אין לי אלא לומר לו בערגה, דומע,

אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, הנה א'ל ישועתי אבטח, ולא אפחד, כי עזי וזמרת י'ה ה', ויהיה לי ישועה.

(נכתב ביום 7.8.2012 בסופרלנד – ראשל"צ)

לסיפורו האישי של הכותב לחץ כאן

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן