שמור עיניך - חיזוק יומי פרשת נוח

מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן.

דף הבית הסכמות אודותינו התוכנית גישה נכונה כלים

שבת שלום

אוהבים אותכם!

נוח. גשם של טירוף.

מאת: הרב משה ארז דורון

"וירא אלוקים את הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" (בראשית ו' י"ב). השחתת העולם במי המבול באה לאחר שהמין האנושי השחית את צורתו האנושית.

השחתה תמורת השחתה.

רבי נתן כותב, שהמבול לא נגמר עדיין. הוא ממשיך לרדת גם היום לתוך המוח והלב של כל אחד ואחד, להטריף ולטמא את מחשבתו, ולהחריב את כל עולמו.

העולם מוצף במראות וצלילים של זימה. גשם שוטף של תחליפים מדומים ומאוסים לחום ואהבה. הלבבות מוצפים בלבול, פחד, חוסר בהירות ועצבות. הקשר בין הדברים ברור: כל רגע של התמכרות לחמימות השקרית, כל שיתוף פעולה עם פיתוי גופני זול, חושף את הנפש לחולי וכאב, מעצים את הבדידות, מקהה את חדות המחשבה, מסלק את החדווה ורצון החיים, וכמו כל סם, ממכר וחוזר להציע חיות ריקה ומרה בלבוש קורץ ומפתה.

"עיקר בלבולי המחשבות רעות הם בתאוות ניאוף רחמנא ליצלן, והם עיקר בחינת מימי המבול. כי המבול בא על פגם הברית, כמו שכתוב (בראשית ו') "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ", ואפילו שאר מיני בלבולי מחשבות זרות ורעות, הכל נמשך משם, מפגם הברית, שעל ידי זה נשחת ונפגם הדעת, עד שבאין לכל הבלבולים וערבובי המחשבות שמבלבלים רוב בני אדם מאד מאד ומהם באים כל החטאים והפגמים שבעולם רחמנא ליצלן. וכשבלבולי המחשבות מתגברים על האדם, בפרט בלבולים והרהורי ניאוף בעצמם, רחמנא ליצלן, זהו בחינת מבול ממש שרוצים לשטוף את האדם ממש ולהאבידו משני עולמות" (ליקוטי הלכות בית כנסת ה' כ"ג)

אבל אני חייב להתעדכן. חייב לשמוע מה חדש. מה קורה.

מה כבר יכול לקרות אם אני אשוטט קצת בוואי-נט? רק איזה סרטון קטן ביו-טיוב? רק איזה שיר קצבי וגויי בנגן? מה כבר יכול לקרות? כך נראה המבול של היום: רבינו אמר: "בְּעִקְבוֹת מְשִׁיחָא יִהְיֶה מַבּוּל. לא שֶׁל מַיִם רַק שֶׁל מַחְשָׁבוֹת זָרוֹת" (שיח שרפי קודש)

כל צליל נושא את רוחו של המנגן. מנגן טמא - רוח טמאה.

כל מראה נושא את מהותו של האדם. מראה טמא - רוח טמאה.

"הִנֵּה מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ נְגִינָה מִמְּנַגֵּן רָשָׁע, קָשֶׁה לוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא (ליקוטי מוהר"ן תורה ג')

לא רק ניגון, אפילו דיבור של רשע, אפילו אם התוכן הוא "תמים", כמו חדשות, מה כבר יכול לקרות?

"דַּע כִּי הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע שֶׁהוּא בַּר דַּעַת, מוֹלִידִים נִאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ" (ליקוטי מוהר"ן מ"ג)

נשמע מוגזם? קיצוני? פנאטי? יתכן, אבל מי שיבדוק את המחיר שהוא משלם עבור החשיפה לטומאה, אולי יחשוב אחרת.

מצב המוח והלב שלי: הטשטוש, הריקנות, הפחדים, לא באו במקרה.

אם הפקרתי את המקומות הכי יקרים שלי לידיים זרות וגסות, אין לי מה להתפלא שאיבדתי שמחת חיים, אין לי מה לתמוה ששעמום, טמטום וחוסר רצון תוקף אותי.

אבל אפשר לסגור את הדלתות, לכבות את הזרם המרעיל.

לא לתת כניסה למבול הטמא. אפשר להינצל ולהיכנס לתיבה!

לתיבות ומילים ודיבורים קדושים ואמיתיים.

"והמחשבות זרות הם בחינת מי המבול, כי המים גברו מאד למעלה מכל ההרים וכאלו נפל לתוך התהום ממש, אזי מאין יבוא עזרו? ואיך אפשר לו להתפלל או לעסוק בעבודתו מתוך חשכת תהום כזה? ואזי עיקר התיקון וההצלה הוא רק על ידי בחינת תיבת נח, בחינת "צוהר תעשה לתיבה", דהיינו שידבר הדיבור באמת לפי מדרגתו ממקום שהוא, ואזי על ידי זה, על ידי הדיבור של אמת בחינת תיבת נח, נכנעין מי המבול, וכן על ידי זה רואה הפתח איך לצאת מהחושך" (ליקוטי הלכות חנוכה ו' א')

יש תיבה קדושה, יש מרחב מוגן: לימוד קדוש בנעימות התורה, שיחה כנה עם חבר קרוב ואוהב, התבודדות ושיחה עם אבא טוב בשמיים על כל מה שכואב.

ואז הסערות נשארות בחוץ והלב שוב חי, מרגיש, מתרחב.