שנה טובה - חיזוק יומי

מייל זה מכיל תמונות, אם אינך רואה אותם - הצג בדפדפן.

דף הבית הסכמות אודותינו התוכנית גישה נכונה כלים

מערכת שמור עיניך מאחלת לכל החברים שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה

באהבה

צוות שמור עיניך

הרהורי סליחות

מאת: אדם יסודו

שוב באים להם הימים אותם כל כך רציתי לשכוח. מאז ומעולם פחדתי פחד נורא מרגעי חשבון נפש. הרגעים בהם אני חייב לעצור את מרוץ החיים ולתת דין וחשבון, לריבוני ולעצמי. השגרה המבורכת מי ידמה לה? בה הרי אפשר לטבע את יגונות הייאוש והפחד. אין כמו הימים העמוסים לעייפה בטרדות החיים כדי להסתיר בינותם את הקושי הגדול מכולם, חשבון הנפש.

כמה נפלא ושקט הוא "קול המונה של רומי" המסתיר תחתיו את אוושת הלב. מה נעים לאוזן קול יתושו של טיטוס המפריע לשמוע את המיית הנשמה. בכל שבת מברכים, הייתי סופר את החדשים לקראת חודש אלול ומתנחם בכך שיש עוד זמן... הצטערתי על הרמזים ששמעתי פעם אודות חדשי תמו"ז – זמני תשובה ממשמשים ובאים. א"ב- אלול בא. למה עלי להרגיש את חרדת הימים כבר מתחילת חודש תמוז?

והיו גם תחושות אחרות. של "קרבת אלוקים לי טוב". נסתי מהפחד, אל זרועותיו של אבא אוהב. "ממך אליך אברח". המילים הטובות האוצרות בתוכן טוב אין סוף, "מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו לחיים ברחמים" אבינו, מלכנו... הלא כל הטוב והחמלה שיש ביכולתנו להשיג, אינם מגיעים באמת לקצה קצהו של מקור הטוב עד אין סוף ב"ה. רגעים ספורים, מתי מספר ממש, חשתי את הביטול המוחלט של כל הפחדים והחולשות כולם, מול גדלותו של אלוקים.

כיצד אם כן מתיישבים הדברים? האם זהו פירוש המושג "וגילו ברעדה"? אינני מתיימר להבין ולדעת, אני רק יכול לנסות ולהבין מעט עד היכן הדברים נוגעים בי, השנה במיוחד.

יצא לי לדבר רבות בתקופה האחרונה עם חברים לדרך, על המהות הפנימית האמיתית שלנו. באופן אישי, מאז עמדי על דעתי (ולצערי זה היה כמעט מאותו הזמן בו פגשתי את התאווה) הרגשתי רוב הזמן את עצמי רע מאד. מאז שהתאווה הפכה לבת לווייתי, היא דחקה אותי לפינה, ונתנה לי את התחושה הנוראה, שעד שלא אפרד ממנה אין לי ממש חלק בהוויה האלוקית במובנה המרומם. אם אני חוטא ופושע, ועוד בחטאים שעליהם נאמר "רע בעיני ה'" מה לי כי אחפש את קרבתו?

"הרווח" הנקי של התאווה היה כפול. גם הייתי בידיים שלה, וגם הייתי חייב לנתק את הקשר שלי למקור האור והחיים שלי, הקב"ה. כל תפילה (והיו הרבה כואבות כאלו) הייתה מתחילה ומסתיימת בתובנה בסיסית, שאני יכול לבקש להתחנן ולבכות, אבל כיוון שאני עדיין שקוע בתאוות וחטאים, וחוזר עליהם כל הזמן. אין לי באמת את הזכות והיכולת לבקש משהו באמת. החיבור שלי פגום במהותו. רגעי הכאב והפיכחון מהתאווה היו עבורי לא יותר מהתגלמות מושלמת של המושג "רשעים מלאי חרטה" מהותי הפנימית הייתה החטא. כך חשבתי.

המושג של חטא או מחלה, היה אצלי משהו הזוי לחלוטין המונע משיקולים לא אמיתיים. אולי כדי להרגיע את נקיפות המצפון או כהכחשה במודע של הפגמים והרשע הגדולים של השקועים בתאווה, העבר או בהווה. חשבתי תמיד שלמרות כל מה שעברתי, משהו אחד לא נפגע עדיין בחושים שלי, וזוהי ההלקאה העצמית. שמחתי שאינני נופל עד הסוף בעיוורון רוחני כל עוד אני זוכר שאני רע וגרוע עד היסוד.

אני מתחיל להבין עכשיו, שתובנות אלו הם חלק מהמחלה... הם אלו שמנעו ממני להגיע לחיבור אל עצמי. אין מצב שאתחבר ואבין את עצמי אם אני פושע ממדרגה נמוכה, וכך גם אשאר לעולם. אני הרי לא יכול לצאת מזה אף פעם כפי הנראה. מה נותר לי אם כן לעשות? הפתרון האידיאלי היה, פשוט לברוח. מעצמי, מאחרים וכן עם כל הכאב לברוח גם מהקב"ה... כמו יונה הנביא שניסה לברוח ומצא את עצמו צועק ממעי הדגה.

כשאני מתחיל להבין את עצמי יותר, אני מתחיל להגיע אל תוכי. אחרי שנים של בריחה, עצרתי בצד. אני לא מפחד להתבונן פנימה יותר טוב. אין לי פחד להסתכל במראה הפנימית שלי ולעשות הכירות עם מי שאני באמת. לפתע הבנתי שמהותי הפנימית גם כפי שהיא באה לידי ביטוי בתאווה, איננה רעה באמת. מעולם לא חשבתי שאהיה כה מאושר לגלות שאני חולה... האושר הוא להתחבר לראשונה לעצמי. לשנוא את עצמך זו תחושה נוראה! ואני חייתי אתה שנים רבות.

אני מתחיל להבין לאהוב ולחיות את עצמי. ואני מבין שרק כך יש סיכוי שאוכל לאהוב ולחיות עם אחרים. אי אפשר לאהוב מישהו אחר כשאינך יודע לאהוב את מה שבך. הקצרים שבתוכך שורפים את כל המערכת שבפנים ושבחוץ... "ואהבת לרעך כמוך" הסביר פעם מישהו, הפירוש לאהב את עצמך כדי שתוכל לאהב את חברך...

והחשוב ביותר להתחיל לאהוב ולהרגיש את קרבת הקב"ה. "רעך ורע אביך אל תעזוב" גם האהבה לקב"ה מוצאת את מקומה כאשר הלב פנוי מטינות וסכסוכים.

אכן, ימי דין וחשבון נוקב על כל דבר, אבל גם ימי רחמים של "מלך בשדה".

"אהבתי אתכם אמר ה'"