פרשת שופטים

איך התחיל הכל? בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ.

מה תכלית הכל: עולם הבא. "ואחרי ככלות הכל, הוא לבדו ימלוך נורא".

איך זוכים לזה? מסתכלים רק על דבר אחד. כאן ועכשיו. מה אני יכול לעשות בשביל מי שברא אותי? כל נקודה של "סור מרע", הימנעות מעבירה, כל נקודה של "עשה טוב", עשיית מצווה, מחברות את חלקיק הזמן הכי קטן שאני נמצא בו ברגע זה לראשית ואחרית הכל. אם אני מתחבר לבורא כאן ועכשיו אני מצדיק את קיומם של השמיים והארץ ואני הופך אותם לנצחיים.

"עָשָה הָאֱלוקים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבנוֹת רַבִּים" (קהלת ז' כ"ט)

כדי להצדיק הווה מופקר, מנותק מתכלית, עלולים בני אדם לעשות הכל. אפילו לבדות הסברים מדומים לעבר. אחד הניסיונות להסבר מדומה כזה הוא "תיאורית המפץ הגדול". כדי לברוח מלקיחת אחריות, ממוסר, משכר ועונש, בנו אלפי פיזיקאים ומהנדסים באירופה "מאיץ חלקיקים" שאמור להוכיח את שיטתם. בנייתו של מכשיר הניסוי המדעי היקר ביותר בהיסטוריה ארכה 20 שנה ועלתה לא פחות משלושה מיליארד אירו!

אבל משהו השתבש. תקלות רבות ובלתי מוסברות פקדו את הפרוייקט היומרני וכמו מגדל בבל הוא קרס. בתאריך 26.10.09 פירסם "הארץ" בעמוד השער כתבה תחת הכותרת "מדענים: כוח מהעתיד מחבל במאיץ החלקיקים".

במיליארדי אירו אפשר לפרנס חסרי בית רבים. לשקם כלכלת מדינות, להביא מזור ותרופה לחולים רבים על פני האדמה. אבל האנושות עדיין לא נרגעה מתאוותה השיגעונית להתחרות באלוקים. עפר לפיהם.

רק מה? יש עוד מישהו בתמונה. הם קוראים לו בשפתם העילגת "כוח מהעתיד". אבל אנחנו מכירים אותו גם מהעבר וההווה. ושמו המפורש היה הווה ויהיה. והניסיון להוכיח שאין תכלית רק מצחיק אותו.

מה זה קשור אלינו?

נכון. אנחנו לא בונים מאיץ חלקיקים. אבל גם בנו, במידה כזאת או אחרת, יש נטייה להאיץ ולברוח מנוכחות בהווה אל דמיונות העבר או אל פחדים מהעתיד.

דיברתי היום עם מישהו שרציתי לקבוע איתו פגישה לסוף השבוע והוא נשמע מוטרד. "אני אשמח לקבוע, אבל מי באמת יודע מה יהיה איתו בעוד יומיים? בעוד דקה?" כל כך פשוט וכל כך לא מדובר.

העתיד מפחיד. לא ידוע. אם היינו פשוט מסכימים לעמוד מול המציאות הפשוטה ולומר לעצמנו: "אין לי מושג מה הולך לקרות בעוד רגע", היינו תופשים מיד כמה חלשים וחסרי אונים אנחנו, כמה מגוחכת התהלכותנו על פני האדם עם ההרגשה שנחיה לעולם.

ואז, היינו חייבים להרים עיניים לשמיים ולהתמלא באמונה. העתיד לא ידוע. אין לי שום דרך לשלוט בו. זה נורא מפחיד אבל זה מחזיר אותי למקום היחיד שרלוונטי. כאן ועכשיו. מי ששולט ומנהיג הכל זה לא אני.

זאת היא מצוות התורה. "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (דברים י"ח י"ג) ומבאר רש"י הקדוש: "התהלך עימו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עימו ולחלקו".

מה שבא עלי, בא משמיים. יש מנהיג רחמן. יש תכלית לסבל.

אין לי שליטה על מה שיהיה ושום חוזים בכוכבים ושום אנשי תקשורת מלהגים, ושום "גורואים" או "מקובלים" מדומים, לא ירגיעו אותי עם ידיעות על מה שהולך לקרות, כי אף אחד לא יודע באמת.

העניין שלי זה להיות רק כאן ועכשיו. "ואז תהיה עימו ולחלקו". העבר והעתיד מתקפלים בפני ההווה הקדוש ונוכחות הבורא מופיעה.

"עיקר התכלית והשלמות הוא רק לעבוד את השם בתמימות גמור, בלי שום חכמות כלל" (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' תורה י"ט)

המאיצים שלי קורסים. אני מסכים לעצור. לראות את השם ולראות את עצמי. ללכת איתו בתמימות ולצפות לו. רק ככה אהיה מוגן באמת.

מאת: הרב משה ארז דורון

• מכיר מישהו שאולי צריך עזרה? אתם יכולים לעזור להם בצורה אנונימית, לחצו כאן.
• רוצה שאנחנו נשלח מייל אנונימי לרשימת התפוצה שלכם? לחצו כאן.
• רוצה להדפיס ולתלות/לחלק פלייר של שמור עיניך? לחצו כאן.

ארכיון המייל היומי

פספסתם אחד המיילים? מעכשיו אפשר לעבור על כל המיילים היומיים שנשלחו! לחץ כאן