פרופסור: "מה אתם חושבים, אני צריך להרשות למאחרים להיכנס?"

סטודנט: "מה אתה רוצה? ככה חינכו אותנו בבית הספר, כל פעם שאיחרנו שאלו אותנו, מה אתם סטודנטים?!"

"רק להיום" שגורה כמעט בפיו של כל חבר פורום, וקבוצות, בדרכי למקום הלינה שלי חשבתי לעצמי, "אם אצליח לשמור את היום ומחר... עד סוף שבוע הגיע לכך וכך ימים", ומיד הותקפתי ברציונליזם: ומה אז?

לא הייתה לי תשובה, ופתאום נפל לי האסימון של "רק להיום" .

כשאני שקוע בצבירת ימים נקיים אני בעצם שקוע בגבול שכשאני יעבור אותו אני יוכל להגיד לעצמי: "זהו אני בטוח, לא צריך יותר פעולות", ולכן נורא חשוב לי כבר להגיע למקום הזה, כדי שאוכל להשתחרר ולחיות בתחושה של שלום, עם עצמי, עם סובבי, ואולי "הכי חשוב" עם המחשב.

כן, נורא כיף לי לבלות שעות מול יוטיוב וסרטוני קומדיה דבילים. ואיפה שהוא אני כבר מחכה לרגע שאני יוכל לגשת אליהם בלי לפחד אולי אני אפול... כי היום... אני מפחד אז אני לא ניגש.... אבל אם אני יגיע לאיקס ימים אני כבר לא צריך לפחד ואוכל סוף סוף לצפות בשטויות האלה.

ואז הבנתי, "רק להיום", רק להיום אני חייב לעבוד קשה על פעולות ההחלמה, רק היום אני חייב לזכור שיש דברים שאם אני יעשה אני אפול, אני אתבלבל, אני אסתכן באיסורי דאורייתא (לא תתורו אחרי לבבכם).

ומה הקטע ב"רק להיום" הזה? שהוא מגיע גם מחר, ומחרתיים וחודש וחודשיים שנה ושנתיים ועשרות שנים... כן, כל יום אני רוצה להיות בריא ובריאות היא חיבור, לאמת שאותה אני רוצה לחיות,
וזה יקרה רק היום.

הוא היה משוכנע שהסיפור מאחוריו, הרי הסביר, הבטיח שסלח, הוכיח שכוונותיו חיוביות, שהעבר אין. לשווא. לתדהמתו מתברר לו שלמרות ששנים הוא מתאמץ ככל יכולתו להרגיעם, לחינם בחר שלא להגיע לאביו, סתם הוא ויתר על הגעגוע הנורא... דואג שלא יהיה במחיצתו רגע ביחידות, שלא ישאלהו, יקירי, כיצד הגעת הנה.

מיד לאחר החזרה מלווית אביהם הגדול האחים בחששם שמא ישיב להם על כל הרעה שגמלו אותו, שולחים את 'צוואת יעקב' אל יוסף, שא נא לפשע... אביך ציוה... הננו לך לעבדים... אין לו ספק שמדובר בהמצאה, המניע שלהם ברור לו לחלוטין, תגובה אחת יש לו מול הפחד שלהם. בכי. כמה עצוב לו, רואה את האשמה אוכלת בהם, את הבושה מכרסמת אותם.

שבע עשרה שנים קודם, כשלקח את 'הסיכון', החליט להוכיח בהישארו עימם לבדו שאין בליבו מאומה, כשראה כמה הם מבוהלים, נטל עליו משימה בלתי אפשרית, להסיר מהם את הבושה (רש"י) שסוגרת להם את הפה, על כן קרא להם, בלשון רכה ובתחנונים, שיתקרבו, ניסה ככל יכולתו להרגיע את האשמה ממי שמשוכנע היה שהרס את חייו...

בטוח היה שהצליח, משנתבררה טעותו, נחפז לעשייה, כאז כן עתה, ניגש למלאכת ההרגעה. בדברים המתקבלים על הלב, רבותי טעות בידכם, תפסיקו לפחד. אתם מרגישים כך, בגלל הבושה, משוכנעים שבחירתכם רעה, אני מבין, אבל העובדות שונות. אתם לא רעים. גם אשמה אין כאן, כמו שכבר אמרתי לכם בעבר, אלוקים חשבה לטובה. אתם רוצים להיות 'אשמים' בעשיית טובה? בזכותכם ניצל ישראל ולמעשה כלל האנושות.

- - - - - -

פחד הוא דבר חיוני, הבורא נתן לנו אותו בכדי למנוע מעימנו סבל, נזק. לאדם בריא יש פחד טבעי והגיוני מטביעה, התחשמלות, גבהים ועוד, כשפחד יוצא מפורפורציה, כשהוא הופך למשמעותי יותר, כשהוא מנהל את סדר היום, זה בדרך כלל בגלל שיש בו מרכיבים נוספים, אצל מכורים בעזרת התמהיל של אשמה ובושה, הפחד הופך להיות רעל. קטלני.

אבל אשמים אנחנו... כמה סבלתי עד שבא אדם שדיבר על ליבי, שהבחין בפחדים הלא הגיוניים שהלבשתי על אחרים, מה שבידד אותי מהיקרים לי, ששם לב לטונות האשמה והבושה הרובצים עלי ומרחיקים אותי מכל דבר שבקדושה. שגרמו לי לרמות ללא סוף את כל העולם ובמיוחד את עצמי. שהושיט לי יד, שבכה עימי, ששטף ממני את הפחד וכלכל אותי.

תודה לך, 'יוסף הפרטי' שלי. תודה לך אבאל'ה, ששלחת לי אותו.

- - - - - - -

התעכבתי עם המאמר הזה ספציפית ובכלל, בגלל שהרגשתי שאולי אני מפספס כאן, מתבונן מנקודת מבטי ויש כאלו שלא כדאי להם לקרוא, הם עלולים להתבלבל, שוחחתי עם הספונסר שלי, זו תשובתו:

כלפי הצעד הראשון שמתעסק בעצם המחלה, אין צורך וגם לא בריא לחפש סימוכין על זה מהתורה, זה רק מפריע להחלמה. אבל עבודת שאר הצעדים שביסודם נועדו להתקרב לאבא שלנו הטוב והמיטיב, לראות ולהרגיש את הטוב, ולחיות עם זה בתמידות. נכון וטוב מאוד למצוא מקורות ממקומות המקודשים לנו.

העצה למידת הסקרנות היא שיאמר לעצמו "הרי לא יצאתי לרחוב כדי להסתכל אלא יצאתי למטרה אחרת לגמרי, וגם לא הייתי יוצא כדי להסתכל, וע"כ עכשיו שיצאתי גם לא אסתכל!" והחלטה זו רב כוחה מאד, כי אין מדובר בסקרנות חזקה לדעת דבר מסויים אלא סקרנות בעלמא להסתכל ימינה ושמאלה אולי יראה דבר או חצי דבר, ולכן מועילה החלטה זו להחליש ענין זה ברגע אחד, ואז ילך לדרכו ישר נכחו "עיניך לנוכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך" (משלי ד'), ובס"ד יזכה לשמור על קדושת נפשו וטהרתו.