איך חב"דניק יודע מה לעשות כשמישהו אומר לו "תניח לי"?

אם ארכיאולוג העלה חרס בידו, זה סימן שהוא הצליח או לא?

האם למי שעובד במפעל לספרי קודש יש מידי יום סידורים?

בספר על התמכרויות והחלמה, קראתי בדיחה שעוזרת לי הרבה פעמים: מה ההבדל בין אדם עם הפרעה פסיכוטית לבין אדם עם הפרעה נוירוטית? הפסיכוטי חושב ששתיים ועוד שתיים שווה חמש, בעוד הנוירוטי יודע ששתיים ועוד שתיים שווה שתיים, אבל הוא לא מסוגל לקבל את זה.

זה הסיפור שלי. הרבה זמן לא ידעתי בכלל ששתיים ועוד שתיים זה לא חמש, אבל אחר כך כאשר זה נודע לי - סירבתי לקבל את זה. זה נכון לגבי ההתמודדות שלי עם התאווה כפי שזה נכון לגבי דברים אחרים בחיים. אני יודע את העובדות - אבל מסרב לקבל אותן, ומעדיף להשתגע.

הרבה זמן לא ידעתי לעשות חשבון פשוט, בדיוק כפי שהפסיכוטי לא יודע לעשות שתיים ועוד שתיים. לא מדובר כאן על מדעי החלל אלא על הסתכלות פשוטה על העבר שלי ולימוד מההיסטוריה. אם ניסיתי כל כך הרבה פעמים לעשות את אותו דבר ואף פעם לא הצלחתי, כנראה שזה בלתי אפשרי עבורי. נניח שזה היה משהו אחר - הייתי לומד את הרמז הרבה יותר מוקדם. אם הייתי מנסה ללכת על חבל דק שמתוח בין שני גגות וכל פעם נופל באמצע, סביר להניח שהייתי מגיע למסקנה שאני פשוט לא יכול לעשות את זה. אבל בתאווה זה היה אחרת, ולמרות שכל פעם שניסיתי נכשלתי, עדיין חשבתי שהפעם הזאת זה יהיה אחרת ואצליח...

וזה נכון כפול שתיים, הן לגבי הנסיונות להפסיק והן לגבי השקר וההונאה העצמית כאילו "הפעם זה יהיה אחרת". למרות כל הפעמים שנפלתי ותמיד הוכיחו לי ששימוש בתאווה פירושה סבל, עדיין הראש שלי מספר לי שהפעם זה יהיה כיף. וכמו שאיינשטיין אמר: "אי־שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות".

בסוף הבנתי ששתיים ועוד שתיים שווה ארבע, אבל אז לא הסכמתי לקבל את זה. טוב, אני מכור, אני יודע שכל פעם שאגע בתאווה זה יסתיים רע, אבל למה אני כזה? למה אלוקים עשה אותי ככה? למה אנשים אחרים יכולים ואני לא? למה נגזר עליי לסבול? למה אני חייב קבוצות? למה אני צריך להקשיב לאנשים אחרים? זוהי רק טעימה מכל ה"למה" שיש לי, וכולם ביחד צועקים חוסר קבלה. אני לא מוכן לקבל את העובדה הפשוטה שאני לא שפוי. שתיים ועוד שתיים זה ארבע? לעזאזל!

אבל בדיוק כפי שלא יעזור לנוירויטי להתעצבן כיון שהתוצאה של התרגיל החשבון הזה לא תשתנה, ככה גם לא יעזור לי להתעצבן או לכעוס או פשוט להתעלם מהעובדות. למען האמת, להתנהגות שלי אין כל השפעה על התוצאה, והיא תישאר ארבע בין אם אני אוהב זה ומקבל את זה ובין אם אני שונא את זה ולא מקבל את זה. שתיים ועוד שתיים שווה ארבע ואני מכור.

מה שכן, אם אני מקבל את זה, אז אני יכול להשתנות. התוצאה לא אבל אני כן. קבלה של העובדה שאני חולה תגרום לי ללכת לרופא וקבלה של העובדה שאני מכור תגרום לי להתחיל לעשות את פעולות ההחלמה.

חבר שאל בפורום:

מה דעתכם חברים על פניה לטיפול נפשי מקצועי? האם זה יכול להשאיר אותי נקי?

החבר 'נתן במתנה' ותיק עונה:

טיפול נפשי לא יכול להשאיר אותי נקי. לא אמור להשאיר אותי נקי ולא מתיימר להשאיר אותי נקי.

בכלל, ההגדרה של 'ניקיון' היא הגדרה של 12 הצעדים, כך שיש מטפלים שלא חושבים שהיא נצרכת (חיים בסרט, אה), אבל אם הולכים למטפל שמבין שבלי ניקיון אין 'עם מי לדבר' (זה כמו לדבר עם אדם שמעשן סמים - הוא פשוט לא שם), אז מטרת הטיפול מתעצבת סביב המרחבים האחרים - החל מהקשר שלי עם אשתי, דרך ניסיון מודע לשנות ולהבין את היחס שלי למיניות שלי ולדרך בה היא מתבטאת בקשר עם אשתי, וכלה בכשלים שיש לי בצעדי תשע שאני מנסה לסמן עליהם 'ווי' אך בעצם אני מגיב שם מתוך פגמי אופי. כך, במובנים מסויימים, טיפול, במידה ויש סינכרון והבנה בין הפונה לבין המטפל, מהווה 'קיצור דרך' בתוך ההליכה הכללית בצעדים.

כמו כן, לעתים יש מקרי חירום. מקרה של אדם שנפגש מינית בילדותו, מקרה של אדם שהטריד מינית קרובי משפחה או את אשתו, מקרים בהם השימוש לווה בצריכת תאווה 'לא שגרתית' במיוחד, מקרים בהם הזוגיות על סף קריסה, מקרים בהם בעקבות הצעדים אני מבין, לפתע, שלמעשה האמת היא שהמשפחה שלי מסובכת מאוד ושאני לא מסוגל להישאר אדיש למה שקורה לי במסגרתה, ועוד שלל מקרים, בהם למעשה 'אין ברירה'... ובמקביל לצעדים יש ללכת לטיפול, וזה בלא לדבר על היחס בין הצעדים לבין תופעות פסיכיאטריות יותר, מהפרעת קשב וריכוז (הסטטיסטיקה אומרת שחמישים אחוז מהמכורים לסמים ואלכוהול הם בעלי הפרעת קשב וריכוז, תעשו עם זה מה שאתם רוצים), דרך דיכאון חרדה וOCD, כאן יש מקום לשאול באופן ספציפי אנשים שעברו את הניסיון הזה, כי לעתים הכדורים הם 'שליטה' ולעתים הם החלמה...

בקיצור, קשה לך - תפנה לעזרה, אל תקבע בשביל אלוהים שאתה תיעזר דוקא בדרך הזו.

ועכשיו בנוגע לכסף. כאן אהיה בוטה, אני מטופל כבר למעלה משלוש שנים, והוצאתי על זה הרבה כסף, ואני לא מצטער על אף שקל. הרי אני מוציא על רכב כל כך הרבה כסף על מליון דברים, ורק על החיים שלי אני לא מוכן להוציא כסף? אני רוצה שאלוהים יעזור לי בחינם, בתנאים שלי, ואני לא מסוגל לקבל את זה שלצערי בעולם הזה, יכול להיות שכדי לעזור לעצמי אני אצטרך להוציא כסף (או ללכת 'דרך הממסד' כמובן, ולקבל טיפולים חינם בקופה, מה שגם אפשרי, רק מעט מבייש - אז בושה תעצור אותי מלשפר את הליבה של חיי?) בשביל מה אני מרוויח כסף, בשביל לקנות מחשב חדש?

וראוי להוסיף מש"כ בספר חובת השמירה (פ"ג) שאפי' מי שחושב שההחלטה והקבלה לא יועילו לו להתרחק לגמרי מהעבירה אלא רק למעט את ההרגל, אעפ"כ כדאי הוא העמל בזה. ודבר מפליא נמצא בגר"א (אדרת אליהו פר' בראשית) אהא דתנן (עוקצים פ"ג מי"ב) "עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שי עולמות", שעשרה עולמות הם כנגד המדרגות השונות זה ע"ג זה שיש בעשה טוב, ושלוש מאות עולמות הם כנגד המדרגות השונות בסור מרע.