|
| חיזוק יומי |
 |
|
אני אחראי להחלמה שלי
אני זוכר את תחילת דרכי בהחלמה, קורא פה שיתופים של חברים עם כמה חודשי ניקיון, זה היה נראה לי מופרך לחלוטין שאי פעם אצליח להפסיק ליפול יותר מכמה שבועות במקרה הכי דמיוני שהצלחתי לדמיין, לא ממש האמנתי אחרי כל כך הרבה ניסיונות ומפחי נפש שאצליח לצלוח בהצלחה את מסע 90 הימים שניסיתי לכבוש.
במבט אחורה, התובנות היו המפתח אצלי לעלות על דרך ההחלמה 'רק להיום', ההבנה שהאדם היחידי שאחראי למצב הנוכחי שבו אני נמצא הוא 'אני', ולא אשתי או כל אדם או גורם אחר שגרם לי לחוש צורך לברוח לתאווה, זה גרם גם לי לזעזוע נפשי קטן אבל נתן לי תקווה, הבנתי שכמו שאת הבעיה אני יצרתי גם את הפתרון אוכל ליצור, בעזרת יוצרי האוהב.
אני זוכר שהבנתי תוך כדי הנפילות והייאוש שניסה להזדחל פנימה ולגרום לי לזנוח את החלום לחלוטין, שאני כן מתקדם, אני משתפר, כל יום נקי שלי הוא משמעותי מאד בתהליך גם אם הוא לא הפך לחוליה בשרשרת ארוכה של ימים נקיים, הוא תיקן אותי קצת, כל ניסיון מחודש לקום ולא לחשוב יותר מדי על הנפילה אלא לנסות להתפלל ולחשוב על היום הנוכחי עזר לי בסופו של דבר להישאר נקי עוד יום אחד בעזרתו יתברך.
בהחלט יש מקום לחשוב על איזה פעולות החלמה נוספות כדאי לנסות, וכל אדם זקוק לעצמה שונה במקצת של חיבור לכל יכול בשביל להישאר נקי, אבל בשבילי במבט לאחור הדבר שהכי היה חשוב לי זאת ההתמדה בלהמשיך ולנסות לקום, ולא משנה כמה פעמים נפלתי לפעמים מספיק רצף קצר של נקיות ומפוכחות בשביל לדחוף אותי אל עבר החלמה יותר משמעותית ורציפה.
מתפלל בשביל כולנו שנזכה לרצות להישאר נקיים היום, ולקבל הכוונה מאבינו האוהב מה המעשים שייתנו לנו את המתנה הענקית הזאת של להישאר נקי עוד יום. 'רק להיום'. אמן.
|
|
| צועדים בהחלמה |
|
|
תמצאו את אלוקים, או שתמותו!
קראתי את המשפט הזה כמה וכמה פעמים בספר הלבן בתור אימרה של האלכוהוליסטים ולא כל כך הבנתי מה הקשיחות הזו. אפשר לחשוב, אם אני לא מוצא את אלוקים אני מת?
כשהגעתי לספונסר החדש שלי, הוא אמר לי את מה שכבר ידעתי מהספונסר הקודם שלי שאני צריך למצוא את אלוקים. אבל מה שהשתנה, זה שהוא אמר לי שאני צריך למצוא אותו מחדש, והאמת, הוא צודק.
כבר מתחילת הדרך הרגשתי שמשהו לא תקין אצלי בקשר עם אלוקים, הרי אני בכיתי והתפללתי והתחננתי לפניו שייתן לי נקיות לפני שבאתי לתכנית, והוא לא עזר לי, והופס... באתי לתכנית, ובלי לבקש ממנו, אני נקי.
אני מרים טלפון לחבר, חושף את התאווה שלי, נכנס לפורום, משתף, כותב, קורא מסרים, הולך לקבוצות והכל זורם. עובדה, אני נקי. כשאמרתי בחסד אלוקים אני נקי כך וכך יום, הרגשתי לא כנה, אני בכלל לא מרגיש שזה בחסד אלוקים.
אני מאמין שאלוקים הוא המנהיג של כל הבריאה הזו, הוא זה שנתן לי את כל מה שיש לי כולל הנקיות והקבוצות, אבל בחוויה שלי מולו הוא לא אבא אוהב שלי, אלא משהו גדול שיודע יותר טוב ממני מה טוב לי והוא יחליט בשבילי מה טוב לי ובבקשה להפסיק לשגע את המוח.
אני ממש חסר אונים מול זה, אני יודע שזה נשמע קצת מפולסף, אבל זה ממש לא תוצאה של פילוסופיה אלא עבודה של כמה שבועות בניסיון למצוא את אלוקים בשבילי.
היום, כשירדתי על הברכיים בבוקר, ורציתי להתחיל לבקש ממנו למצוא אותו, מצאתי את עצמי צועק (בשקט) 'די כבר! מה אתה רוצה ממני? למה בשביל למצוא אותך אני צריך להסתובב כמו משוגע? למה אתה מסובב אותי ככה?' וזהו. לא המשכתי עוד, פשוט קמתי והלכתי.
באסירות תודה, בערב הבנתי משהו שנראה לי כמו מפתח גדול לשביל של אלוקים בתוכי. המחלה שלי זה ריכוז עצמי, רצון לקחת ולקחת ולקחת ולקחת, גם כשאני נותן, זה כי בא לי, יכול להיות שבא לי להיות טוב, אבל אני כל הזמן עסוק עם עצמי, איך אני מרגיש, מה עושה לי טוב, וכו' וכו'.
גם אם אני מבין בשכל שאלוקים הוא הכי טוב ומה שהוא עושה זה טוב, אבל אני רוצה את הטוב שלי, גם כשבאתי לתכנית, זה היה בגלל שאני רציתי, ומה שאני רוצה, בחוויה שלי לא חייב להיות מה שאלוקים רוצה.
הבנתי שבשביל למצוא את אלוקים אני חייב קודם כל לצאת מהריכוז העצמי שלי, לעשות פעולות הפוכות מהרצון שלי, זה יכול להיות גם לא לתת, אם הריכוז העצמי שלי רוצה שאני ייתן, (כמו למשל עזרה בבית בשביל לקבל בתמורה יחסים).
מי ייתן ואמצאהו עכשיו.
|
