כל האמת
איזה מתח.. פחדדד.. כנראה שאפשר היה לראות אותו ממש. את המתח. כי הוא לא ממש רואה.. בטח לא במובן הרגיל של כל אדם, ואולי דווקא בגלל שהוא רואה בהרבה מובנים אחרים. יעילים הרבה יותר. יש לו חוש ריח.. וכשהוא לא מריח, הוא מרגיש. ואם הוא לא ירגיש יש מצב שאפילו ינסה למשש. "אבל אני עלול להיתפס", ואז "הלך עליי". לא נורא, היא אומרת לו. "לא יקרה". לך. וגם אם כן "אני אשלם את המחיר".
והוא הולך.
מגיל צעיר מאוד דמיינתי את המסדרון הארוך בבית יצחק ורבקה.. את צעדיו הכבדים של יעקב העטוף בעורות גדיי העיזים. מגש בשר הגדי הצלוי והאדים המתמרים ממנו ביד אחת, מצות שזה עתה נאפו יחד עם כוס בעלת רגל ארוכה ויין משומר בתוכה בידו אחרת.. לשונו מתייבשת, נשימתו נעשית שטוחה ככל שקצב פעימות ליבו מתגבר. הוא מתקרב אל החדר וחש שהרגליים לא נושאות אותו. זו ההליכה הארוכה בחייו. זה הדבר האחרון שהוא רוצה לעשות.. אבל אמא אמרה.. דחיפה קלה עם הכתף פותחת את דלת חדרו של יצחק, ולמול עיניו החוששות של יעקב נגלה אביו יצחק.
"יקום נא אבי ויאכל מציד בנו" מלעלע יעקב בגרונו.. ויצחק מתרומם בזריזות למשמע קולו הרך וריח התפוחים שנכנס לחדרו מעל גבי המחצלת עליה היה עד כה. מניח מידיו את "קובץ השיעורים" העדכני שנשלח אליו מישיבת שם.. (למרות שידע אותו על פה, התאמץ לשווא לראות את אותיותיו המטושטשות..), ומבעד לעפעפי עיניו השמוטים בכבדות סוקר את העומד לפניו מלמעלה למטה.. ו.. זה לא מסתדר לו. בניגוד גמור להרגלו, הוא לא מצליח לגלות עליו מאומה.
תגיד - הוא מנסה "לבדוק" אותו - איך זה שבאת כל כך מהר.. "ה' הביא לי".. עונה יעקב. וכמו שחשש מלכתחילה, הוא ממשש אותו, ואז גם מריח אותו... שערות זקנו הרחב של יצחק מתערבבות עם שער העיזים שעל ידיו.. אבל לא קורה כלום. בדיוק כמו שאמרה לו אמשלו, "יהיה בסדר". מיד לאחר שבורך יעקב, הוא יוצא מהחדר. בעיני רוחי איתי אותו פוסע בעדינות לאחוריו.. יש רגעים שאני משוכנע ששמעתי את הצירים החורקים של הדלת המסתובבת בכניסת עשיו לחדרו של יצחק ואת הצרחה הנוראה שלו "ברכני גם אני אבי"..
הסיפור הזה העסיק אותי לא רק בילדות.. גם בגיל יותר מאוחר. לקח לי זמן להבין שהיחס הסותר של יצחק ורבקה לילדיהם הוא פשוט שתי גישות שונות.. ששניהם עשו את רצון ה'. כל אחד ונקודת מבטו.. ואחרי שנים שהשתמשתי "בשקר של רבקה ויעקב" כדי להצדיק לעצמי את הרמאויות שלי, פגשתי בדברי הר' דסלר ('מכתב מאליהו' ח"א עמ' 94 – כדאי לראות בפנים את הדברים הנפלאים) שעשה לי סדר בדברים:
אמת היא לא רק "סיפור העובדות כפי שהן קרו, ושקר הוא השינוי מהן".. "האמת היא מה שמביא לרצון הבורא, והשקר הוא מה שמסייע להפך ממנו".. כן, "יעקב הוא סמל האמת ("תתן אמת ליעקב"), כי הוא בא לעשות רצון קונו, לא את רצונו. בעל כורחו, בוכה ואנוס בציווי אימו "ושקר" כזה הוא אמת ועל כן "גם ברוך יהיה".. ועשיו? למרות שכביכול דייק בפרטים, מטרתו היתה שקר, רצונו העצמי הוא שהפעילו ועל כן כולו שקר.
------------
וזה גם מה שהסביר לי הספונסר שלי: נקודת המפתח היא "בשם מי אתה עושה עכשיו את מה שאתה עושה עכשיו"... אתה עובד שלך או של הכוח העליון שלך... ולא, זה לא דומה לאותם סיפורים שסיפרתי לי בשנות השימוש. כי היום אני משתדל לא לחיות על פי הרצון העצמי שלי. ההפך, אני מנסה "למסור" את הרצונות שלי. וכדי שאני לא אעבוד עליי, אני לא מחליט על דעת עצמי.
ובזכות השקיפות הכנה מול מי שמכיר אותי ואת המניעים שלי, גם כשאני לא פועל כמו שנראה או משתלם לי הניסיון לחיות לפי רצון ה' ממני מרגיש לי "גם ברוך יהיה"...
