אני חסר אונים, אני צריך לקבל את עצמי. האמנם?
אחד הדברים שאמר לי הספונסר (הקודם), בעקבות המעידות האחרונות שלי, ובעקבות פתיחת הניק הנוסף והיומרני (?) "בלי מעידות" הוא שאני צריך להבין שאין החלמה הרמטית. החלמה כוללת מעידות. יכול להיות שהפרפקציוניזם בעניין, והספירה המחודשת בכל פעם הם חלק ממה שמשאיר אותי שם.
אמרתי לו שבאופן כללי אני מסכים איתו, ובהחלט ייתכן שלא מספיק קיבלתי את העובדה שאני חולה בהתמכרות לתאווה (זו גם אחת הסיבות להכחשה הגדולה שיש לי. אני מתקשה לעכל שרק לפני קצת פחות משלושה ימים מעדתי בפורנוגרפיה).
אבל, יחד עם זאת, הסיבה למעידות האחרונות שלי, באופן ברור ומפורש, היא העובדה שלא עשיתי את הפעולות שהתכנית דורשת שאעשה כדי להישאר נקי. כאשר עשיתי את הפעולות ההן, נשארתי נקי באופן די הרמטי. כאשר הזנחתי אותן, החלה התמסמסות של אותה הרמטיות, עד שמצאתי את עצמי רועה שוב בשדות הפורנוגרפיה, ומאבד הון בכל תחומי חיי.
לדברים הללו הספונסר הסכים.
חוסר האונים שלי מתבטא בעיקר בכך שאני מכיר בצורה כנה ובלתי מתפשרת במחלה המקננת בקרבי, בחוסר היכולת שלי להתמודד לבד מול התאווה. אבל הקומה הראשונה שאני צריך לבנות על היסוד הזה היא לקיחת אחריות. אם יש לי מחלה קשה, אני חייב לקחת את התרופות שלי. לבד אני לא יכול, אבל עם אלוקים, עם חברים אחרים בתכנית ועם הכלים של התכנית - אני יכול.
אם אני באמת מבין שאני חסר אונים, אז אני באמת מבין שאני לא יכול לשחק עם זה. אני באמת מבין שאני חייב לעשות את כל הפעולות שאומרים לי לעשות - בלי להתחכם, בלי לנסות להבין יותר מדי למה ואיך זה עובד (הרי בכל מחלה אחרת, קלה יותר, אני לא בודק איך האנטיביוטיקה שהרופא נותן לי עובדת...). פשוט לעשות את מה שמוכיח את עצמו, את מה שהוכיח את עצמו לגביי באופן אישי במשך למעלה משנתיים, כאשר שנה הייתה נראית כחלום רחוק שאפילו באספמיא אינו בנמצא.
פעמים רבות בקבוצות, יוצא לי לשמוע שיתופים של חברים שלא מצליחים לעלות על דרך במשך תקופה ארוכה. אני לא יכול לדון אותם (קצת אחרי שלא הבנתי איך חבר יכול לחטט בעיתונים שנמצאו במקרה במקום סמוך לקבוצה, לעיני חבריו המחלימים, מעדתי בעצמי בפורנוגרפיה...), אבל אני יכול ללמוד מהם.
פעמים רבות, אני שומע חברים כאלה מתבטאים: "נפלתי היום, אבל אני חולה, אני צריך לקבל את עצמי...". לעומת זאת, את החברים שכן נמצאים בהחלמה, אני בדרך כלל שומע משתפים בסגנון אחר. הם משתפים בצעדים שהם עשו, או בכך שהם צריכים לעשות צעדים על סיטואציה מסוימת, או להתקדם בצעד שבו הם נמצאים.
בקיצור, אלה שלא מצליחים לעלות על דרך, מדברים על המחלה שלהם, על הקושי שלהם, על חוסר האונים שלהם. אלה שמצליחים לעלות על דרך ולהישאר בה, מדברים על ההחלמה שלהם, על הפתרון שלהם, על האחריות שלהם.
רק להיום אני רוצה להיות חלק מהקבוצה השנייה. להרים טלפונים לחברים אחרים, לכתוב כתיבה יומית וצעדים, לקרוא בספרות, לצאת מעצמי ולעזור בבית...
לאחוז את החבל בשני קצותיו - גם להתלונן על כמה שאני מסכן, וגם לקחת אחריות על כך, לא עובד בשבילי. אני צריך לבחור אחד משניהם. רק להיום אני בוחר באחריות.
ועוד משהו אחד קטן: איכשהו, רק כשאני באמת לוקח אחריות ועושה כל מה שביכולתי, רק אז אני מצליח לקבל את עצמי באמת. כשאני שקוע ברחמים עצמיים על מר גורלי, אני רק מתחפר יותר ויותר בהלקאה עצמית ולא מסוגל להכיל את עצמי.
