בלי סולם לרדת מהעץ
רגע לפני שהגעתי להחלמה, ישבתי אצל הפסיכולוג ולא הבנתי באיזה שפה הוא מדבר איתי. הוא שאל אותי מתי מתרחשות הנפילות שלי, ואני בהיתי בו בחוסר הבנה מוחלט. מעולם קודם לכן לא עלה על דעתי שיתכן קשר בין מצבים מסויימים בהם אני נמצא לבין הנפילות בתאווה. מכיון שמעולם קודם לכן לא נתתי את הדעת על כך, הייתי משוכנע שאני נופל רק בגלל שאני נמשך למין בצורה קיצונית, וממילא אם כבר יש מקרים מיוחדים - זה כאשר אני נמצא במקומות בהן יש פיתויים רבים יותר.
בתקופה שלאחר מכן ניסיתי להסתכל אחורה ולראות אם אני יכול למצוא קשר בין הנפילות לבין תחושות או רגשות מסויימות, אבל זה היה די קשה להיות חכם שלאחר מעשה. במקום זה התחלתי לבדוק את עצמי בזמן אמת, והדברים החלו להתבהר. אחד הדברים שהזהירו אותי מפניו היו טינות. אמרו לי שהטינות הן הגורם מספר אחד לנפילות.
מאז ראיתי הדגמה של זה בחיים שלי אין ספור פעמים. כמעט כל קושי בהתמודדות עם התאווה היתה קשורה בצורה כזו או אחרת לטינה. אמנם לא מדובר ברעל היחיד שמסוכן לי, אבל הטינה נמצאת בראש רשימת החומרים המסוכנים האסורים לשימוש. אחריה ברשימה מופיעים פחד, ויכוח, אשמה, בושה ועוד ועוד רגשות רעילים שגורמים לי באופן אינסטקטיבי לרצות לברוח, והמפלט היחיד שמוכר לי ולא איכזב אף פעם הוא כמובן התאווה, מה שגורם למשוואה הפשוטה: טינה=נפילה.
אז התחלתי לעבוד על הטינות, בעזרת סדרה פשוטה אך לא קלה של צעדים. בשפת התכנית מדובר בצעדים ארבע עד שבע, ואם גם פעלתי בעקבות הטינה ופגעתי במישהו אז יש לי גם את צעדים שמונה ותשע בהם אני מכפר בפני מי שפגעתי בו ומיישר את ההדורים איתו. לאט לאט התחלתי לראות את הטינות מגיעות, ויכולתי לעשות את הפעולות מוקדם יותר. זה לא אומר שאני מחוסן מטינות - ממש לא, רק שאני נמצא בהתקדמות ביחס אליהן.
אבל הקושי הגדול היה כאשר הייתי צודק. אם אני מפוצץ בטינות ובתוך תוכי יודע שמשהו לא בסדר איתי ואני לא באמת צודק, יהיה לי קל יותר לרדת מהעץ עליו טיפסתי, למרות שזה לא נעים להודות בטעות, לא כיף לומר שסתם השתוללתי, ובודאי שלא קל לעשות את הפעולות כדי לרדת מהעץ, אבל בסופו של דבר - יש לי את הסולם כדי לעשות את זה, ומכיון שאני סובל מפחד גבהים כאשר אני על העץ (קרי: מסתכן בנפילה כל זמן שאני פועל עם הטינות האלו), אזי בלית ברירה אני משתמש בסולם הזה לרדת מהעץ עליו טיפסתי. הבעיה היא כאשר אני צודק (באמת!) והטינות שלי מוצדקות לחלוטין, ואז אני מרגיש שבאמת בלתי אפשרי עבורי לרדת מהעץ. הרי אני צודק! אז למה שאוותר על הטינות מול מה שעשו לי?
כאן אני צריך הרבה יותר כניעה, והרבה יותר הפנמה של העובדה הפשוטה שהטינה היא רעל עבורי, גם אם הרעל מוצדק, ובסופו של דבר אם אשתה רעל - זה יהרוג אותי, גם אם יש לי תירוץ מאוד יפה למה אני מת. ובכל זאת, קל זה לא עושה את זה, ולכן טינות צודקות מסוכנות לי אפילו יותר מאשר טינות לא מוצדקות. אני תקוע על העץ עם הפחד גבהים שלי, ואין לי סולם לרדת איתו. מה שעזר לי הוא חברים שאיכפת להם ממני ובעיקר הספונסר שקיבל אותי כפי שאני אבל שאל אותי שאלה פשוטה: מה אתה רוצה כעת, לגדול או לסבול?
