אדם שנפל ושב בתשובה, נקרא 'בעל-תשובה'. בעל תשובה הוא לוחם סיירת, אדם שנשלח "אל מול פני המלחמה החזקה". לכאורה הצדיק חזק יותר מבעל התשובה, הוא הרי ניצח את יצרו לכאורה הוא לוחם הסיירת האמיתי. אך בכל זאת אנו מוצאים ש"במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד". מדוע?

כדי להבין זאת, צריך להבין שמציאות של תשובה היא לא מציאות דיעבדית, כמו שעלולים לחשוב. ודאי שמצב של חטא הוא מצב לא רצוי, ואדם לא רוצה ח"ו לחטוא כדי להיות בעל תשובה, אבל זה שיש בעולם בעלי תשובה הוא דבר מכוון מאת הקב"ה ורצוי לפניו.

חשוב לדבר על זה ולהפנים את זה, מכיוון שהסיירת של בעלי התשובה היא סיירת מיוחדת, יחידה שבוחרת את האנשים שלה, ולא יחידה התנדבותית. לפעמים אדם לא כל כך מבין מה הוא עושה בה. הוא רצה להיות מוצלח, להיות צדיק טהור שמנצח בקלות, והנפילה שברה לו את הדימוי הזה על עצמו. יש כאן בעיה: הוא רצה להגיע ליחידה אחרת לגמרי, והתאכזב קשות. את הייעוד של היחידה הזאת הוא בכלל לא מכיר, לכן גם אין לו מוטיבציה.