אחרי החטא מתגלה הנחש בדמות נוספת – כידיד וכמציל. עכשיו הוא אומר: "הרי כבר אין לך סיכוי לעולם-הבא, ה' הרי כבר לא אוהב אותך, אז לפחות תיהנה מהעולם-הזה"! ואת זה האדם מקבל ממש כהצלה.

האומללות שאחרי החטא היא כל-כך גדולה, שהאדם מוכרח להתנחם במשהו. אצל הקב"ה אין לו סיכוי, כמו שכבר הוכיח לו הנחש, ובלית ברירה הוא פונה אל התענוגות שהנחש מציע לו, ומתנחם בהם. לא שהוא רוצה בהם מצד עצמם, הוא באמת רוצה טוב בכל מאודו, אבל אל הטוב הרי אין לו גישה. כך מלפף אותו הנחש ומכריח אותו להתאזרח יותר ויותר בעולמות הטומאה, להיות תלוי במה שהם מציעים ולהיות חלק מהם.

חטא, ייאוש, פיתוי... חטא, ייאוש, פיתוי...