מדגיש הרב קוק זצ"ל:

המכאובים הגדולים התוקפים את הנפש על-ידי רעיון התשובה, אף-על-פי שלפעמים נראים הם כאילו הם באים מצד יראת העונש, אין התוכן הפנימי שלהם כי אם יסורים עצמיים שהנשמה נכווית בהם מפני שהחטא מכאיב אותה, שהוא נגד כל תנאי חייה, ואלה היסורים בעצמם הם ממרקים אותה.

והאדם המכיר בהכרה פנימית את האוצר הטוב המונח בתוכיותם של ייסורים אלו, הוא מקבל אותם באהבה גמורה ודעתו מתיישבת בהם. ובזה עולה הוא במעלות רבות, ותלמודו מתקיים בידו, ואופיו הפנימי משתלם, והרשמים שעשו עליו עוונותיו נמחקים, והם מתהפכים לסימנים טובים, שהוד נשמתי בולט מהם.