כאדם שסובל מבעיות בהערכה העצמית, אני צריך ללמוד לדעת לקבל מחמאות, ולהפסיק את הענווה השקרית שבאמצעותה הדפתי כל מחמאה והערכה כנה על דברים שאני עושה. אבל כאדם מכור שאגו וריכוז עצמי הם רעילים עבורי, חשוב ליותר מכך לדעת איך לקבל את המחמאות, כדי שהם לא יהרגו אותי. משימה לא פשוטה בעליל.

אז בגדול הדברים נשמעים הגיוניים: אני צריך לדעת לקבל את המחמאות אבל ביחד עם זה לזכור כל הזמן שהכישורים ושאר הדברים שזכיתי בהם אינם שלי אלא מתנה מאלוקים. ברור שאדם שמצא מליון דולר ברחוב יכול לשמוח בכך, אבל אין לו מה להתגאות כי הוא לא עשה כלום עבור זה, הוא לא עבד ולא התאמץ אלא מצא מציאה אז שיגיד תודה ושיהנה מהכסף. הכישורים ושאר הדברים שקיבלנו כל אחד מאלוקים הם מתנה - צריך להגיד תודה ולשמוח בהם אבל לא להתגאות.

במציאות זה קצת יותר מסובך - ולשני הכיוונים. גם קשה לי לקבל מחמאות, ואם אני כבר מקבל אז זה גורם לי להתנפח ולהרגיש כאילו אני מרכז העולם. ככה אני, מלא פגמי אופי, ובכל זאת בן של אלוקים. היום אני לא מפחד מהפגמים האלו אלא מבין שאלוקים נתן לי אותם בתור הזדמנויות לגדול ולהתפתח, וגם הקשיים האלו עם המחמאות וההערכה הם לא נגדי אלא לטובתי (וגם כדי שיהיה מעניין בחיים).

לאחרונה כאשר הרגשתי שהאגו מטפס עליי, התקשרתי לספונסר שהזכיר לי את מה שכתוב במסורת ה-12 (של תכנית הצעדים לגמילה מהתמכרות) שאנחנו צריכים ללמוד "להעמיד עקרונות לפני אישיות", מה שאומר שאל לנו לחשוב על האדם אלא על מה שהוא מביא ומייצג. אקח כדוגמא את הפוסטים שאני כותב כאן בפורום ושכמובן גורמים לי הרבה בעיות עם אגו, בפרט כאשר חברים שוכחים את הכלל הזה וחושבים שאם אני כותב יפה זה אומר עליי משהו, במקום להתייחס נטו לעקרונות שנכתבו, ולזכור שכישרון לכתיבה הוא בסך הכל מתנה מאלוקים - לא יותר (וגם לא פחות כמובן). אז אם אני ממשיך עם הקו הזה ומשתכנע שאני באמת מיוחד ושוכח שמדובר כאן על עקרונות במקום על אישיות - אני אכן עומד בפני סכנה רצינית להחלמה שלי.

מטבע הדברים, הענינים יותר מורכבים בחיים הוירטואליים מאשר בחיים הרגילים, כי ההתרשמות היא פחות מהאדם ויותר מהכתיבה, מספר ההודעות וכן הלאה, דברים שלא באמת אומרים כלום עליי או על מי שאני ומה שאני. ואני צריך להזכיר לעצמי שוב ושוב שהמטרה כאן היא להעביר את העקרונות של ההחלמה, ולא כדי לקדם אישיות של אף אחד.

לא לחינם נחשבת האנונימיות כפעולה של "חיים רוחניים" ויתירה מזו "הבסיס הרוחני לכל המסורות", כיון שהיא ההיפך הגמור מהרגשת העצמי כמרכז העולם - מה שלא נותן מקום לאלוקים להיכנס באמת למהלך החיים.

הפוסט הזה הוא קריאה לי וגם לחברים היקרים, לזכור להעמיד עקרונות לפני אישיות.