אחד היסודות העיקריים של תכנית 12 הצעדים הוא הקשר עם אלוקים, קשר שצריך להיות אמיתי ואיתן ובלעדיו אין החלמה מההתמכרות לתאווה.

מכיון שהתכנית נכתבה שלא כתכנית דתית, ומכיון שהחברים הראשונים רצו שכל אדם מכל דת או אמונה יוכל להתחבר לתכנית, הם כתבו "אלוקים כפי שאנו מבינים אותו", כדי לציין את הבחירה האישית באלוקים שלפי אמונתו האישית של האדם. מסיבה זו, ישנם כאלו הטוענים שבקבוצה בה משתתפים רק יהודים, אין צורך לומר "אלוקים כפי שאנו מבינים אותו", ועדיף לומר אלוקים - סתם, כיון שברור לכולם שאנחנו מדברים על אלוקי תורת ישראל.

יחד עם זה, חברים רבים בתכנית מרגישים שהמשפט הזה שנכתב בתחילה מתוך אילוץ, הפך להיות משמעותי בדרך שבה אנו עושים בהתקרבות אל אלוקים. ברור אמנם שאלוקים הוא אלוקים אליו אנחנו מתפללים בסידור, קוראים בתורה ומחנכים את ילדינו, אבל יחד עם זאת, עבורי כמחלים מהתמכרות, חשוב לי לזכור שעליי לעבוד כדי להפנים מהו אלוקים, שהוא אוהב ודואג לי וכן הלאה, בעיקר בנקודות בהן יש לי קושי לקבל את התכונות האלו שהן בודאי וללא ספק קיימות בו.

למשל השאלה האם אלוקים הוא רחום וחנון או א-ל קנא ונוקם. ברור שאלוקים הוא גם וגם, ובתורה מופיעים שני הצדדים הללו, אבל כמו רוב המכורים, גם אני העדפתי לתת את הדגש על הצד המעניש ולא על הצד הרחום והחנון. כעת, כחלק מתהליך ההחלמה, עליי לעבוד על ההבנה והאמונה שאלוקים הוא רחום וחנון לא פחות ממה שהוא קנא ונוקם, ולמעשה הוא הרבה יותר רחום משהו נוקם (ולא לחינם הוא "נוצר חסד לאלפים" ואילו "פוקד עוון אבות על בנים ועל בני בנים, על שילשים ועל ריבעים", כי את העוון הוא זוכר לכל היותר לארבע דורות, ואילו את החסד הוא נוצר לאלפי דורות!

אז ברור שכאשר אני אומר "אלוקים כפי שאנו מבינים אותו", אין הכוונה שאני ממציא לעצמי ח"ו דמות של אלוקים, אלא הכוונה היא להדגיש את המחוייבות שלי לנסות לקבל את אלוקים כפי שהוא באמת, ולא כפי שתיארתי אותו לעצמי בצורה מעוותת שגרמה לי רק להתרחק ממנו. גם כעת אני לא "מוחק" ח"ו אף מידה שקיימת בו וכתובה בתורה, אבל אני פשוט משתדל להדגיש את המידות הטובות, ולהבין שגם המידות האחרות הן מאהבה של אלוקים לבניו, ולא חלילה מידות רעות.

אבל גם אחרי העבודה הזאת של ההבנה, הסתבר לי שמשהו חסר כאן בקשר שלי עם אלוקים. יתכן שאני "מבין" שאלוקים ידאג לי, אבל האם אני מרגיש את זה? ההבדל בין לומר שאני "סומך על אלוקים" לבין לומר שאני "אוהב את אלוקים" הוא הבדל עצום, ובעוד את המשפט הראשון אני אומר בקלות רבה, המשפט השני בקושי יוצא לי מהמקלדת. (יש לי גם הסבר למה קל לי לקבל שאלוקים דואג לי אבל קשה לי לקבל שהוא אוהב אותי, אבל זה כבר ענין לפוסט אחר).

בשורה התחתונה, עבור ההחלמה שלי לא מספיק שאני מבין שאלוקים רוצה בטובתי, אני צריך לעבוד גם על הקשר הרגשי. בדיוק כפי שלא מספיק קשר של הבנה בין בני זוג או בין אבא לבנו, כך גם עם אלוקים אני צריך קשר רגשי. זה לא קל, אבל עצם הידיעה שזה חסר לי יכולה לדחוף אותי בכיוון הרצוי.