כל כך הרבה פעמים ניסיתי להפסיק ואף פעם לא הצלחתי, ואני שובר את הראש ומנסה להבין: למה לעזאזל זה ככה? אנשים מסביבי חושבים על זה אפילו באופן פשוט יותר: אם זה רע לך - אז תפסיק! הלוואי שיכולתי...
גייסתי את כל כח הרצון שלי, אבל תמיד מצאתי את עצמי שוב באותו מקום, תופס את הראש בשתי ידיים מרוב רצון לדפוק אותו בקיר, ולא מבין איך בדיוק הגעתי לכאן עוד פעם. איך הרסתי שוב תקופת נקיות יפה שכזאת, ומה יהיה איתי. העובדה שהנפילות החמירו כל פעם, רק הוסיפו לשאלה הבלתי פתורה הזאת. האם לא היה לי רע מספיק שאני צריך ללכת לדברים גרועים יותר?
היום אני מתחיל להבין שהבעיה שלי לא היתה להפסיק אלא איך לא להתחיל שוב. הבעיה היתה שאם אני מנסה לחיות בלי הסם שלי - אני משתגע. כן, אני מסוגל להפסיק מיד אחרי שקיבלתי מנה, אבל אחר כך החיים נמשכים ואני חייב שוב מנה נוספת כי בלעדיה אני משתגע. זה לא בגלל התלות שפיתחתי אל התאווה ולא בגלל שיש נשים ברחוב ולא בגלל שקיץ עכשיו. ממש ממש לא. זה בגלל שיש לי בעיות בחיים שאני לא מסוגל להתמודד איתם ואם אין לי את הסם שלי - אני עומד למות. אז אני יעשה הכל כדי להשיג עוד מנה אחת של סם משכך כאבים שכזה, ולא משנה מה התוצאה.
לא משנה מה התוצאה? זה מה שתמיד לא יכולתי להבין. הרי אני יודע שהסם הזה יעזור לי רק לזמן מאוד קצוב ומוגבל, ואחר כך הבעיה רק תחמיר, אז למה אני לא יכול להפסיק בכל זאת? זה תמיד היה נפלא מבינתי.
אתמול קראתי ספר מעניין שמסביר שם משהו מאוד מעניין לגבי ההתמכרות. ההשוואה של ההתמכרות היא לטיפולים כימותרפיים ל"ע ול"ע, אבל זה קצת שונה. אדם חולה וסובל נורא, אז אין ברירה אלא לתת לו רעל מסויים מתוך תקווה שהרעל לא יהרוג אותו. אם הרעל לא מספיק, מגבירים את המינון שוב ושוב, כאשר כל הזמן התקווה היא שהוא לא ימות מהתרופה עצמה. למה אי אפשר להפסיק עם התרופה? כי בלעדיה הוא ימות.
זה בדיוק מה שקורה לי. בלי התאווה - אני מת, כיון שאני לא מסוגל להתמודד עם החיים שלי, אז אין לי ברירה אלא לקחת קצת מהרעל הזה. האמת היא שאצלי זה יותר קל כיון שהרעל נראה כזה מתוק ונפלא, אז גם קל לי להשתכנע שאולי הרעל הזה הוא דווקא משהו טוב, למרות שאני יודע את האמת שזה רעל ושזה יכאב. אז אני מקבל מנת רעל בנסיון להרוג את הבעיה שלי, אבל הבעיה רק גודלת, אז אני מגדיל את המינון של הרעל. אני לא יכול בלי הרעל הזה, כי החיים שלי אינם חיים בלעדיו, ולכן אני חוזר שוב ושוב אל התאווה. לא בגלל היצר הרע, לא בגלל "ההתמכרות" ולא בגלל שום סיבה חיצונית. אני חוזר אל התאווה כי אין לי ברירה. אני חייב מהרעל הזה למרות שאני יודע שהוא רעל, כדי לנסות להשתיק את האזעקה בתוך הראש שלי שזועקת שמשהו לא בסדר.
או אולי זה כמו משכך כאבים שלקחתי בכמות גדולה מידי. גם יכול להיות.