אם מתעוררים לאדם הרהורי עבירה, והוא מתאמץ ונמנע מהם דקה, שתיים, שעה, ואחרי שעתיים הוא נשבר ונכנע להרהור, אדם כזה זכה לנפשו ולנפש דורות-דורותיו זכות נפלאה של הימנעות מעבירה קשה שהנפש מחמדתה במשך שעתיים תמימות, ובסוף הייתה לו עבירה של דקה. הרי אפילו אם עבר עבירה במשך שעות ועשה מצווה במשך דקה עדיין מרובה מידה טובה, ובכל זאת בפועל האדם נשבר לגמרי וחושב שכל השעתיים שלא הרהר בהן לא שוות כלום.

צריך ללמוד תורה, ולא להחליט לבד כמה ערכן של מצוות ועבירות, ובמיוחד מה ערכו של האדם עצמו. צריך להתרגל למבט של תורה, שמשנה את פני המציאות לחלוטין. זו לא רק זכות, אלא גם חובה שאין לנו רשות להתעצל בה. כשאדם מסתכל על עצמו לא נכון וחושב את עצמו לרשע שלא כפי האמור בתורה, הוא לא בסדר! הוא מכניס את עצמו לדרדור נפשי שמקרב אותו מאוד לנפילה, וצריך לעשות על זה תשובה – שהרי ביכולתו למנוע את זה.