כשאומרים שהחטא הקדמון של עץ הדעת הוא אבי מציאות החטא בעולם, לא מתכוונים לחטא עצמו, אלא לזרע הייאוש שטמן הנחש בלב האדם. לכן הוא נקרא 'חטא קדמון', כי הקדמוניות שבו היא היא עצם החטא. זה שיש חטא שמלווה את העולם מאז ומקדם, ועדיין הוא ממשיך להיזכר ולהשפיע מבלי שיימחה בתשובה נכונה – הוא חטא איום ונורא. אם האדם היה דוחה את הזרע הזה מלבו ומפסיק להרעיל את עצמו – היה הרצף של מציאות החטא בעולם נקטע בעודו באיבו. וכיוון שאינו דוחה, הרי כמו השאור שבעיסה הוא תופח ומתפיח את העיסה כולה, ומעכב אותנו מלעשות רצון אבינו שבשמים.