מה גורם לך לשבת ולהרהר בתשובה מתוך געגועים לקרבת אלקים, בעוד שיכולת להמשיך וליפול מטה מטה, באותו אופן שקרה עד עכשיו? "קול דודי דופק"… הקב"ה בא ומבקש את אבדתו, מרים אותך בכפו ומעמיד אותך בקרן אורה. הוא מזריח לך "שמש צדקה ומרפא בכנפיה", והרהורי התשובה מתנוצצים בך מעומקי עומקים בפתע פתאום, דוקא בזמנים של ונפילה. דע שהיעד של הדרך אינו מרוחק ותובעני – ה' יתברך מושך אותך אליו בעבותות אהבה. כשתרגיש שקשה, שאיש אינו שומע – תזכור שהוא איתך כל הזמן, ושהדרך שלך בראש מעייניו.