"לא רק ה' עוזב אותי, גם החברים, ההורים, הרבנים, וכל מי שמסביבי היה בוודאי פונה לי עורף לו רק היה יודע עלי את זה." לפעמים גם אם האדם נגוע בבדידות כלפי ה', הוא יכול לצאת מזה בעזרת מישהו. אם אפשר לדבר על זה – יש פתח לתיקון. אולם טבעו של החטא הזה הוא החשכה וההסתרה, וממילא נוצרת ההרגשה שאף אחד לא יכול לחדור לכאן, להאיר את הנפש ולשמח אותה בעצבונה, ואז ממש אין מוצא. עם חברים ודאי שלא שייך לדבר על זה, והרבנים הרי צדיקים מדי בשביל זה, זה לא בשבילם, ובכלל – מה הם מבינים בחטא? אין מי שיעזור.