אדם צריך להזדהות עם התפקיד שלו, כדי שיוכל לעשות אותו מתוך שמחה וחיות. עד שלא ישתחרר מהדימוי שהוא בעצם צדיק, שזה לא מתאים לו העסק הזה של ניסיונות וחזרה בתשובה, הוא מעכב בצורה לא מודעת את תשובתו. כי כשאדם כזה נופל, הדבר שהוא הכי רוצה זה לשכוח מהעניין כמה שיותר מהר. זה לא הוא באמת, הוא לא רוצה להסתכל על עצמו. במקום להתמודד עם הבעיה מתוך הכרה בה, הוא מפנה אליה את הגב ומחכה שהטראומה תעבור, והדימוי העצמי שלו יוכל לשוב ולהשתקם כאילו לא קרה כלום. דרך פעולה כזו ממש מכינה את הקרקע לנפילה הבאה, כיוון שהיא לא מתמודדת עם הבעיה וחיה בעולם דמיוני. הבעיה קיימת, והיא תשוב. רק מי שמכיר במקומו, יכול לעלות למעלה.