עלינו להתבונן ביחסים שבין הטוב והרע שבנו. כשאנו מודדים את המצוות שלנו לעומת העבירות, נדמה לנו שהעבירה פגמה והרסה הכל, ואילו המצווה כמעט לא פעלה מאומה. אם אדם עשה בתוך שעה מצווה אחת ועבירה אחת – הנפש שלו מרגישה שהעבירה שוקלת יותר מהמצווה. הנזק שבעבירה מונח ממש לפניו על השולחן והורס לו את התמונה, אבל התיקון והבניין שבמצווה רחוקים ממנו ולא משפרים את המצב.
צריך לדעת שהמצב ממש הפוך מכל הבחינות. לעבור עבירות זה פשוט, כי הרי קל מאוד להיכשל בהן ו"נפשו של אדם מתאווה להן ומחמדתן", אבל לעשות מצוות – זה חידוש מופלא שמעיד על נפש קדושה!
גם לגופם של דברים: עבירה שוקלת משקל אפסי לעומת מצווה. כמו אור וחושך – מעט אור, מצווה קלה, דוחה הרבה מן החושך, ואפילו אם מטילים צל גדול, האור נשאר במקומו ורק מתבטא פחות. אין בעבירות שום ממשות.