ישנן שתי הפרעות נפשיות ידועות הקשורות לאכילה, אחת נקראת אנורקסיה והשניה בולימיה. חלק מהן מקביל וחלק לא. החלק המקביל הוא הרצון הלא שפוי לרדת במשקל, גם במחיר פגיעה בגוף, ובמקרים קיצוניים אפילו במחיר מוות. אבל בעוד האנורקסיה היא מחלה שמתמידה בכיוון אחד של איבוד משקל, הבולימיה מתאפיינת במעגלים, בהן ישנן התפרצויות של אכילה (בולמוסים למעשה) שאחריהן מגיעות תקופות של הרעבה, הקאה או התעמלות אובססיבית על מנת לאבד את הקלוריות שהצטברו בבולמוס האכילה הקודם.

שתי ההפרעות, למרות שהן עוסקות באוכל, הן למעשה נפשיות. לא מדובר כאן על אוכל טעים או רעב, מדובר על משהו לא תקין בנפש שגורם לאנשים להגיע למקום הזה, והאוכל הוא רק החפץ שבו מתקיימת ההפרעה.

רובנו מכירים היטב את ההפרעה של בולימיה מהיחס שלנו למין. מעגל אין סופי של עליות וירידות, בהן ישנן תקופות של בולמוס תאווה, התקף שאין שום אפשרות לעצור אותו, שמביא בעקבותיו תחושות מועקה קשות, אשמה ובושה אין סופיים, שמביאים בתורם את הצום המיני הבא, התנזרות מוחלטת, וניסיון "לנקות" את עצמנו מההתקפה האחרונה, באמצעות כל מיני שיטות. גם הסובל מבולימיה (המקורית) וגם אנחנו, לא תמיד מודעים לכך שתקופות אלו הן חלק בלתי נפרד מהמחלה עצמה. מהצד (או יותר נכון - מבפנים) זה יכול להיראות כאילו הבעיה היא הבולמוס, ואילו התקופות שלאחריה מתאפיינות דווקא בבריאות. מה יכול להיות רע מלאכול רק חסה ונבטים ולעשות התעמלות מהבוקר ועד הלילה? או במקרה שלנו: מה יכול להיות רע מהתנזרות מכל תאווה שהיא ושקיעה בתוך ספר קודש במשך שמונה עשרה שעות ביום?

אבל למעשה גם העליה וגם הירידה היא חלק מאותה מחלה, אותה הפרעה נפשית. יתירה מכך, הצום ותהליך ההתנקות הם חלק גורם ומשפיע בבולמוס הבא, או במקרה שלנו ההתנזרות הטוטאלית והבריחה מהתאווה, מכינים את הקרקע לנפילה הבאה. משהו לא בסדר אצלי בראש, והדבר הזה מתחבר לענין של תאווה. זה יכול להיות בעודף פעילות או בחוסר פעילות, אבל שניהם זה צדדים שונים של אותה מטבע, לא שני דברים נפרדים לחלוטין. וזה מקיף לא רק את ההתנסויות שלי בתאווה "אסורה" אלא גם את המותר והכשר, כי הבעיה היא בראש שלי, לא בתאווה, בדיוק כפי שהבעיה של הבולימי היא לא באוכל של טריפות ונבלות אלא בראש שלו, גם אם הוא אוכל כשר.

ולכן הבעיה הזאת לא מלווה אותי רק במחלה, אלא גם (ולפעמים עוד יותר) בהחלמה. הדרך הכי קלה בזמן ההחלמה היא להחליף את הבולימיה באנורקסיה. הבולימיה משגעת אותי לחלוטין עם כל העליות והירידות והקיצוניות מצד אל צד, אז אני פשוט יתנזר לחלוטין מכל יחסי מין ושלום על ישראל. אבל גם אנורקסיה היא הפרעה נפשית, לא פחות גרועה (ואולי יותר) מבולימיה. אם הגעתי להחלמה כדי להפסיק לקיים יחסים לחלוטין, אז לא החלמתי, פשוט עברתי בין שני סוגי הפרעות נפשיות מאותה משפחה.

מהרקע שלי, הרבה יותר קל לעבור לצום, מאשר ללמוד לאכול בריא. הרבה יותר קל לתייג את "יחסי מין" כתאווה ורעל, לוותר על הכל וזהו. אבל החלמה היא למעשה בדיוק ההיפך מזה. החלמה פירושה ללמוד להפריד בין הגישות השגויות שלי, לבין גישה נכונה ובריאה של יחסי מין. אלוקים נתן לנו את אפשרות לעשות שימוש בכל דבר לטוב או לרע, גם סכין יכול לשמש לרצח או לבצוע חלה בשבת - תלוי בנו. אז נכון שמי שהשתמש יותר מידי פעמים עם סכין לרעה, יפחד להשתמש בו כעת אפילו בשולחן שבת, ויתכן שהוא גם יצטרך תקופת צינון ואחר כך למידה מחדש, אבל המטרה שלנו היא להשתמש נכון במה שאלוקים נתן לו.

יחסי מין הם כלי לקירוב וחיבור, ויכולים להיות כלי משחית של ניתוק והרס. כאשר אנו מגיעים להחלמה (או לפעמים בתקופה מאוחרת יותר בהחלמה), נדרשת מאיתנו לעתים תקופת הימנעות כדי שנוכל להבדיל בין שתי הדרכים שבהן אפשר להשתמש באותו כלי, אבל המטרה הסופית היא להשתמש בהם נכון - ולא להפסיק להשתמש בהם לחלוטין.