הבדידות מביאה פחד. הכל חשוך מסביבי, איש אינו מקשיב לתפילות שלי או שומע את התורה שלי. ומתוך הפחד מתגברת הבדידות: האם ייתכן שאני חשוב למישהו אחרי מה שעשיתי, אחרי שדרדרתי והרחקתי את עצמי עד לקצה האחרון, למטה שאין מטה ממנו? ומכאן פתח לעוד טעות גורלית, שידובר בה בהמשך: "ממילא אין טעם לעשות מצוות ולהתאמץ בעבודת ה', בכל מקרה אף אחד לא מסתכל עלי ועל מעשי".