אצל צדיק, נקודת הקשר עם ה' היא ההצלחות – הטוב שהוא עושה, הדברים הטובים שיש בו. אולם אצל בעל תשובה הקשר הוא עמוק יותר – דרך חולשה והתמודדות, כאב ומאבק. הצדיק חי חיים כתיקונם: עובד את ה', נותן לו מתנות ועושה לו נחת רוח. בעל התשובה, לעומתו, חי בבלגן. כל הזמן הוא מגלה שהוא לא יכול לבד, שאין לו סיכוי, ו"אלמלא הקב"ה עוזרו – אין יכול לו". לכן הוא צריך להיות קשור לה' כל הזמן, חזק וצמוד. הוא מוכרח להיות בעל תפילה ולזעוק לה' כל הזמן שיהיה איתו ויעזור לו, ולכן החיים שלו ספוגים ממש בנוכחות אלוקית. תמיד הקשר שב ומתעורר, כי דווקא החיסרון והחולשה שבו דורשים את קרבת ה'.