אין לעוון שייכות אלינו, ואין לו אחיזה בנשמתנו. לכן רק אנו מחליטים "עד מתי יהיה זה לנו למוקש", ויחצוץ בינינו לבין אלקינו. אם נדע ונאמין בכל זה, ויהיה לנו ברור כשמש בצהרים שהרהור תשובה פועל את כל הפעולה הנפלאה הזאת – את הארת פני ה' אלינו וחידוש דבקותנו בו בשמחה רבה, ודאי נצא ממקום החושך ונעמוד בקרן אורה. ככל שאדם מפנים את השייכות המהותית שלו לטוב שבו ואת חוסר השייכות המוחלט שלו לרע שעשה בעבר – כך הוא מקטין את הסיכוי שיפנה אל הרע שנית. ואילו ככל שאמונתו בעצמו ובתשובה חלשה יותר, הרי הוא שומר על קשר מסוים אל הרע ונותן לו ממשות ומציאות, ובכך הוא מסתבך בתוכו עוד ועוד ומגדיל את הסיכוי שיחזור לסורו.