כשאדם הראשון חטא הוא לא נענש על כך. "אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ואם האדם היה חוטא רק את החטא הזה – ייתכן שלא היו באים אליו בטענות. הבעיה מתחילה בהתמודדות שאחרי החטא, אז מתחיל הארס לפעפע. הקב"ה פונה אליו ושואל – "אַיֶכָּה". אשריך! ה' יתברך בכבודו ובעצמו פונה אליך, מתעניין בך, שואל לשלומך ולמצבך! מי לא היה קופץ על ההזדמנות?.. תתבייש, תתוודה ותבקש סליחה – "לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי"! אבל האדם מתחבא, וגרוע מזה – הוא בורח. הוא מאשים את האישה, והאישה מצידה מאשימה את הנחש ואין מי שמוכן לקחת אחריות.