מודרני-שנלחם כתב on 05 מאי 2019 17:58:
שלום לכל אנשי הפורום!
אני גיליתי לפני מספר שבועות את האתר הזה ואת מה שהוא מציע, אך לא אזרתי אומץ להירשם כי לא הייתי מוכן (ואולי עדיין לא ממש מוכן) להודות בבעיה שלי.
כי אם אני מודה בבעיה שלי -
אז בעצם אני מודה בכך שאני סוג ב' - כלומר יהודי של בדיעבד, ירד לעולם לעבוד את ה' ורק קילקל את עצמו. ומה הוא עושה פה בעולם עכשיו? נעבעך קיבל תפקיד סוג ב', תוכנית מגירה שכזו - ותפקיד זה הוא להתמודד עם כל הדברים שבטיפשותו ואולי רשעותו הכניס את עצמו אליהם...
אני לא לגמרי בטוח במה שאני כותב אבל זו תחושתי... "כל באיה לא ישובון" וכמו שראיתי פה באתר - מכור הוא מכור לנצח אבל יכול להיות נקי. להודות בכך שאני סוג ב': לזה לא הסכמתי.
ובכן, לאחר תקופה שאמרתי לעצמי - אתה תצליח להפסיק לבד, נוכחתי לפני זמן מה שזה קשה משחשבתי. והנה אני פה. נבוך מאוד ומבולבל עם הרבה תהיות על האפשרות שלי באמת לחזור בתשובה ולהיות אדם אחר. האם יש איזה סיכוי לחזור להיות יהודי סוג א'? כמו שהבורא התכוון שאהיה?
הלוואי ויכל מישהו לומר לי בוודאות שכן.
אני מדמיין יומן של ניצול שואה במחנה אושוויץ:
"יומני היקר, אני פשוט לא מוכן להודות בכך שאני במחנה השמדה, אם אני יודה בכך, אני יודה בעצם שאני יהודי סוג ב' - שאלוקים מינה להיזרק לתוך האשפה של אושוויץ, כדי שהיהודים שבאמת יודעים מה לעשות, סוג א', יילכו במקומו וייעשו את עבודת ה' בישראל"
"חוץ מזה, אם אני יודה בכך שהתפקיד שלי זה להתמודד עם הטמטום שלי שלא הקשבתי לאזהרות שאומרות שכל הנאצים הולכים להרוג את כולם, אבל מאיפה יכולתי לדעת דבר כזה ? לעם שלנו לא קרה דבר מהסוג הזה אף פעם, אי פעם"
אתה חושב שניצולי השואה הם סוג ב' ? הרי הם התמודדו עם אותה בעיה כמו שלנו - שואה גופנית מול שואה רוחנית, אבל הרעיון הוא אותו רעיון: התקפה על היהדות, חדשה לגמרי, שאף אחד לא חזה ואף אחד לא יכול היה לחזות, והקורבנות שהקריב העם היהודי במלחמה עם ההתקפה הזאת.
האם ניצול שואה יכול לחזור להיות הילד השמח שהיה פעם, לפני אושוויץ ? האם הוא יכול לזכור איך זה שהחיים היו פשוטים יותר ? ולא לקום בסיוטים בלילה בגלל מה שהיה שם ? אני לא יודע.
זה קצת חומר למחשבה.
עכשיו קצת עוד דברים לת'כלס - תראה, יהודי סוג א' הוא יהודי שרוצה לשכב עם נשים, לא רק רוצה, ממש-ממש רוצה.
יהודי סוג ב' הוא סריס - סריס כוהן לא יכול לעבוד בבית המקדש, לדוגמא. אבל הרי הסריס הזה יילמד תורה כל היום וכל הלילה בלי הפרעות מיותרות ! הפלא ופלא, הוא עדיין סוג ב' והוא עדיין לא יכול לעבוד בבית המקדש.
אם אתה רוצה לקרוא לעצמך סוג ב', אין בעיה, אבל לפני זה תצטרך למצוא לזה מקור בתורה, למיטב ידיעתי, רצון עז לשכב עם אישה, ואז מציאת מאגר מידע אינסופי של נשים ומשיכה טבעית עזה לכל המאגר הזה, עד כדי טביעה, היא מאפיינים של יהודי סוג א', לא סוג ב'.
אם אתה מגדיר יהודי סוג ב' כיהודי שלא מתקדם באיזה סולם שאתה קבעת שהוא חשוב - לדוגמא להתקדם בלימוד תורה, ולכתוב חידושים מדהימים, או לחלופין לעבוד על דברים מדהימים במדע ולהמציא דברים, אז כן, לפי הגדרתך, אתה סוג ב', כי מי ששקוע בפורנו לא בראש של לעשות את הדברים הללו.
אבל הכול תלוי בהגדרה שאתה קבעת - נניח וקבעת שכל מי שמצליח להתקבל למקום העבודה או מוסד הלימודים כך וכך הוא סוג א', וכל מי שלא הוא סוג ב', אפשר להמשיך ככה לסווג בהרבה דרכים את כולם, וזה לא בהכרח רע, אתה רוצה לקרוא לעצמך סוג ב' ? סבבה, חשוב להיות כנה ולדעת איפה אתה נמצא. השאלה האמיתית היא - איך אתה מתכנן להתקדם להיות סוג א' ?
להגיד לך את האמת, הלוואי וכולנו היינו יודעים בוודאות אם אנחנו סוג ב' או לא, למעשה - אם הייתי יודע בוודאות שנניח 90 אחוז מהמדינה לא מכורה כמוני לפורנו, לעולם לא הייתי נוגע בזה שוב, כי הגאווה האישית שלי לא הייתה סובלת את המחשבה שאני נמצא מאחורי כולם במשהו.
אבל הסקרים אומרים 70-90, ואפילו 100 אחוזים עגולים של משתמשים זכרים בישראל בפורנו, קל וחומר בחו"ל, ועם יד על הלב - זה לא כל כך מפתיע.
תראה, בסופו של יום, האם אפשר לצאת מזה ? אתה יכול לצאת מזה כבר היום, בקלות, תחשוב כמה תנאים צריך כדי שתוכל ליפול בתאווה - אתה חייב פרטיות, אתה חייב מזרון וכיסא - בלי אחד משני הדברים הללו יהיה לך מאוד מאוד לא נעים למשל לשכב על הרצפה ולנסות להתעורר לתאווה, אתה חייב חיבור אינטרנט, אתה חייב מכשיר שיתחבר לחיבור, אתה חייב שהחיבור לא יהיה מסונן, אתה חייב אורך נשימה כלכלי מסוים, אתה חייב הרבה דברים.
חוץ מזה, יישמעו אוזניך מה שפיך מדבר, "אני לא רוצה להיות סוג ב' ", על זה מבוסס כל הפילוסופיה מאחורי הפוי' (פורנו), שמקדשת את חוסר הסבל, ולכן גם את חוסר המעמד - אין סוג א' וסוג ב', כי אם יש סוג א' וסוג ב', אז זה אומר את הדבר הנורא מכול - שיש כאלו שסובלים, שהרי הם סוג ב'.
הפילוסופיה מאחורי הפוי אומרת שהדבר החשוב ביותר הוא לא לסבול, לכן אם המציאות של סוג ב' גורמת לסבל, יש לבטל אותה.
לעומת זאת, הפילוסופיה שאומרת שהדבר הכי חשוב הוא להשיג עונג רב ככל האפשר במצעדנו לאלוקים, כן מודד אנשים, כן קובע שאדם א' יותר טוב מאדם ב' בכך וכך, ולא אכפת לו כמה סבל זה ייצור לאדם ההוא מסוג ב'.
האם אתה מנהל את יומך במחשבה שאתה סוג א' (לא בדבר מה ספציפי, אלא בכללי אתה מגדיר עצמך כ: "סוג א' "), ואסור בתכלית האיסור שתהיה סוג ב' ? אם כן, ייתכן שאתה שקוע בפילוסופיה מאחורי הפוי'.
זה לכאורה מוזר, שהרי לכאורה הפילוסוף ששואף לעונג - הוא הוא יהיה האדם שלכאורה לא יסבול לרגע אחד ויחיד את העובדה שהוא נמצא בדרגת סוג ב' ולא סוג א', שהרי הוא שואף לעונג, ויש יותר עונג אצל סוג א' מאשר אצל ב'.
התשובה היא שזה לא מוזר: הפילוסוף ששואף לעונג יהיה נוח עם העובדה שהוא נמצא בסוג ב', כי רק הנוחות שלו בסוג ב', רק ההכרה שלו וחוסר הבריחה שלו מהסבל שהיא תוצר בלתי נמנע של הפילוסופיה שלו, תאפשר לו לקיים את הפילוסופיה שלו.
ואילו הבריחה מהעובדה שיש מצב שהוא ב', תגרום לו להכחיש למעשה את המציאות של הפילוסופיה שלו, שמייצרת סבל, וכאשר הוא מכחיש את תוצרי הפילוסופיה שלו, הוא מכחיש את הפילוסופיה שלו, ומקיים מבלי לדעת זאת, את הפילוסופיה של הפוי'.
