ברוכים הבאים, אורח

הסיפור האישי שלי
(0 צופה) 

נושא: הסיפור האישי שלי 41063 צפיות

הסיפור האישי שלי לפני 10 שנים, 1 חודש #6044

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172
חברים וידידים יקרים ואהובים,

אחרי תקופה מסויימת שאני חופר לכולכם כאן, חשבתי שאולי הגיע הזמן שאספר את סיפורי האישי.

ובכן, אני בשנות השלושים לחיי, נשוי לאישה מקסימה ונהדרת, אב למספר ילדים, עובד בעבודה מוצלחת ומכובדת, אדם מוערך בקהילתי וגם יודע ספר. אבל כל זה הוא רק צד אחד של המטבע. הצד השני של המטבע נראה בדיוק הפוך מזה.

אני לא זוכר מתי בדיוק היתה האוננות הראשונה שלי, אבל אני זוכר בוודאות שגיליתי אותה לבד, בלי לדעת אפילו שמדובר ב"עבירה" או מעשה אסור וזה היה כשהייתי בסביבות גיל 11 או 12. כשאני חופר בזכרונות המוקדמים אני חושב שברגע שהרגשתי שאני עושה מעשה אסור - התמכרתי.

הדבר שהכי מדהים אותי הוא שלקח לי שנים רבות אחר כך עד שגיליתי את סודות המין, אבל תמימותי לא הפריעה לי להיות מכור לאוננות ולתאווה. זה היה המפלט שלי, המרדים שלי, או במילה אחת: סם. למדתי בישיבה והייתי תלמיד מצטיין אבל בתוך ליבי היה משהו שכרסם בי ללא הפסקה. הרגשתי שקרן וצבוע כשמצד אחד אני לומד ומתפלל ומצד שני אני עובר במזיד שוב ושוב על איסור חמור, מה שגרם לי לצמוח במקביל בשני מישורים הפוכים: מצד אחד ניסיתי לפצות את עצמי יותר בלימוד ותפילה, ומאידך ברחתי יותר אל התאווה בכל פעם שנכשלתי.

לא אשכח לילה אחד, הייתי בערך בן 13 ואחרי האוננות הרגשתי רע במיוחד. התחננתי לה' שיעזור לי ונשבעתי שלא אחזור על המעשה יותר לעולם. כאשר למחרת אוננתי שוב - ידעתי שמשהו לא בסדר. אמנם לא ידעתי להגדיר זאת במילים, ובודאי שלא ידעתי לקרוא לזה בשם המפורש "התמכרות", אבל ידעתי שאין לי סיכוי מול עצמי. הפרדוקס היה כואב: אני רוצה בכל מאוד להפסיק - אבל פשוט לא מסוגל.

כך חלפו עליי שנות נעוריי, כאשר התאווה לובשת ופושטת צורות שונות ומוזרות. היו זמנים שכל כך הייתי נואש בצורך לתאווה שפיתחתי תאווה אפילו לבנים, מה שכמובן גרר אשמה גדולה יותר, שגררה נפילות גדולות יותר (כפיצוי על האשמה) ואז אשמה עוד יותר גדולה וכן הלאה.

פעם אחת אפילו נתפסתי. אין צורך לתאר את גודל הבושה והפחד. הייתי בטוח שזהו, הגעתי לתחתית וכעת אין סיכוי שאחזור על זה. נקראתי לשיחת הבהרה במשרדו של ראש הישיבה, אדם שמוערך עליי מאוד (גם כיום). הוא שוחח איתי באריכות ונתן לי סדר תשובה, אבל למרבה הצער הוא פספס את הנקודה. הוא לא ידע לזהות התמכרות. הוא חשב שאני סתם בחור טוב עם יצר הרע.

ובפעם הזאת כמו בכל פעם אחרת, כאשר חשבתי שהגעתי לתחתית - הסתבר שאני רחוק מאוד משם.

באותה תקופה גיליתי את האינטרנט, ועולם חדש של תאוות ופנטזיות נגלה לעיניי. כשאני חושב על זה, אני ממש דגם המייצג את התפתחות האינטרנט והטכנולוגיה. התחלתי את דרכי עם קו אינטרנט איטי ותמונות קטנות באיכות גרועה, מה שלא הפריע לי כמובן להתמכר באופן נואש לתאווה החדשה.

למכורים כמוני אין צורך לספר איך נראו השנים האלו בהן אני מתבגר ומתחיל לחשוב על חתונה, כאשר אני נאבק שוב ושוב ותמיד - אבל תמיד - נכשל במאבק מול עצמי. כך עוצבה האישיות שלי, כשהיא מוזנת משתי המקורות ההפוכים כל כך: הרצון להפסיק מחד, והתאווה והתשוקה מאידך.

הנסיונות להפסיק לא הפסיקו אף פעם. כל פעם היתה "הפעם האחרונה", וכל פעם ניסיתי להלחם בעצמי בכלים נוספים מארסנל הכלים שהכרתי: יותר תורה, יותר תפילה, יותר תשובה, יותר צדקה ועוד ועוד. היו לי שבועות שלא הסרתי את עיניי מהספרים הקדושים, התפללתי בכוונה עצומה ואפילו התעניתי, ומתוך בכיות התפללתי לה' שיקבל את תשובתי.

אבל למרבה הצער - דבר לא עזר. זה לא שלא ניסיתי, זה לא שלא רציתי, אלא שלא יכולתי. זה היה חזק ממני, וכאשר התאווה תקפה אותי, זה היה גל עצום ששטף אותי בלי להותיר לי שום סיכוי.

ואז גיליתי דבר נוסף. גיליתי שאני צריך כל הזמן מינון גובר והולך של התאווה שלי. אם בהתחלה הייתי מאונן פעם במספר ימים, אחר כך הגיעו הדברים לידי כך שהייתי מאונן שלוש או ארבע פעמים ביום אחד! פשוט "התרגלתי" כל פעם למינון של הסם הזה, וכדי שהוא יהיה אפקטיבי הייתי חייב להגביר את המינון עוד ועוד.

בערך בתקופה הזאת, כאשר האינטרנט כבר עבר לקו מהיר והסרטונים כבשו את מוחי וליבי, "ידעתי" מה הפתרון למצבי: חתונה. אם רק תהיה לי אישה אמיתית, לא אצטרך את כל הזבל הזה במחשב.

היה נראה כאילו ה' שמע את תפילתי, והוא זימן לי שידוך מצוין של בחורה נאה מבית טוב, חכמה וטובת לב, ובקיצור: בדיוק מה שאני צריך כדי לחתום את הפרק הזה מאחריי לנצח. אוי, כמה שטעיתי. מי יכול היה לשער שעוד לא הגעתי אפילו לחצי הדרך?

התחתנתי, והחודשים הראשונים עברו עליי באופוריה. ההתמכרות הסכימה לחכות בצד ולהמתין, אבל לא כדי להיעלם אלא כדי לחזור עם דרישות חדשות. אחרי שטעמתי חיי נישואין, התאווה רצתה רק יותר. אם אישתי זה טוב, בטח עוד נשים יהיה יותר טוב.

לא הבנתי איך זה קורה לי. לא הבנתי איך יכול להיות שאני בכלל חושב על נשים אחרות, בזמן שאני אוהב את אשתי בכל ליבי. חשבתי שבטח אני משוגע. אבל מאז החתונה אפילו שמירת העיניים ברחוב נהיתה משימה הרבה יותר קשה מאשר קודם לכן. לפני החתונה נשים היו במובן מסויים "מחוץ לתחום", אבל אחרי החתונה עליתי ליגה בחיי, ואיתי כמובן גם התאווה והתשוקה.

תקופה לא ארוכה אחרי החתונה אשתי גילתה במחשב שלי ממצאים מזעזעים. בחלומות השחורים ביותר שלה לא חלמה שבעלה צופה בפורנו בזמן שהיא מחוץ לבית. זה היה פשוט לא מתקבל על דעתה, והאמת היא שזה גם לא התקבל על דעתי. כמה שהיא היתה בהלם - כך גם אני הייתי בהלם. לא רציתי להיות שם, לא רציתי לצפות בתמונות האלו, אבל היה כח שחזק ממני עשרת מונים שפשוט הכריח אותי לעשות את זה. כמה שניסיתי להתנגד - הכח רק התחזק וגרר אותי לשם.

עברנו תקופה לא פשוטה, כאשר הרב שלי והרבנית של אשתי מעורבים עמוק בתהליך. שיחות נפש, הסברים ועוד, אבל גם הפעם הרבנים החשובים פספסו את הענין. לא רציתי לבגוד באשתי. היה לי טוב איתה. זה היה ענין אחר לגמרי: הייתי מכור ולא יכולתי להפסיק.

זה החזיק תקופה קצרה, ואחר כך פשוט נזהרתי יותר. עולם הפורנו התפתח, ותמורת סכום חודשי כבר לא היתה פטנזיה שלא היתה בהישג יד. וכמו שהיה בעבר קרה גם הפעם: כל פטנזיה נוספת רק הגבירה את ההתמכרות, עם דרישות מטורפות יותר וחיפוש אובססיבי נואש אחרי תאוות נוספות ופנטזיות פרועות יותר.

ואז חציתי גבול נוסף. הפורנו כבר לא סיפק אותי, בדיוק כפי שהאוננות לא סיפקה אותי כאשר גיליתי את הפורנו. אחרי שטעמתי מהדבר האמיתי, הייתי חייב להמשיך להתקדם.

הפעם הראשונה היתה הגרועה ביותר כיון שמיד אחרי אשתי תפסה אותי... מה יכולתי לומר לה חוץ מלבכות? איך אוכל להסביר לה שמעשה שעשיתי במודע ובכוונה תחילה תוך תכנון וביצוע לפרטי פרטים היה בעצם שלא בשליטתי?

ושוב אותו סיפור: הרב שלי, הרבנית שלה, שיחות עומק וכן הלאה. אני זוכר במיוחד שיחה אחת עם הרבנית שלא הבינה איך אני יכול לקחת את זה באדישות כזאת. היא רצתה לראות אותי מזועזע ולא הבינה מדוע זה לא המצב. אמרתי שאני לא מאמין שזה יעזור, והיא היתה בהלם וטענה שאם רק אזדעזע כראוי מהבגידה - אין סיכוי שאחזור על הטעות. הסכמתי לכך אבל בתוך ליבי ידעתי אחרת. ידעתי שלא משנה מה שאעשה וכמה אומר לעצמי שאני בוגד - אני אהיה שוב בזבל במוקדם או במאוחר.

ואז הגיתי רעיון: אהיה בקשר רציף עם הרב ואעדכן אותו בכל עליה או ירידה. באחת השיחות שאלתי האם יש סיכוי להפסיק והרב לא הבין את השאלה: ברור שאפשר! הרי אתה נשוי, אז פשוט תסתפק באשתך. אוי, הלואי שהייתי יכול...

הפעם זה היה טוב, וזה החזיק כמעט שנה. אבל כאשר התפרקתי בסוף השנה, גרמתי לנפילות הקודמות להחוויר. בגידה אחת עם אישה אחת? ממש ממש לא, יש מקומות הרבה יותר נמוכים מזה. שום דבר כבר לא יכל לעצור אותי. ידעתי שאני מסכן את כל החיים שלי ולא יכולתי לעצור. זה לא שלא היה אכפת לי. אוהו כמה שהיה אכפת לי. כל פעם כשהייתי חוזר הביתה הייתי מסתכל על אשתי והילדים ומשתגע. איך אני יכול לעשות להם את זה? והרבה יותר חשוב מזה: למה אני צריך את זה בכלל כשיש לי כזאת משפחה נפלאה וחיים מאושרים?

אבל לא יכולתי להפסיק. וכמו שכבר למדתי בעבר, המחלה שלי היא ממאירה ואף פעם לא עוצרת. אם בהתחלה היא הסתפקה באוננות, כשהיא גילתה את הפורנו האוננות כבר היתה מיושנת. וכשגיליתי את הדבר האמיתי, גם הפורנו היה מיושן, וכן הלאה וכן הלאה. בשלב הזה הדרדור היה מטורף והגיע למצבים שאי אפשר להעלות על הכתב.

זהו, הגעתי לתחתית. לא יכולתי יותר לחיות בצורה הזאת. אחרי כל נפילה הייתי מרגיש שהשמים נפלו עליי ואין טעם יותר בחיים. הייתי מסתובב סהרורי כשהראש והלב חצויים: בחצי אחד עוד ניסיתי לצאת מהטירוף, ובחצי השני ידעתי שאין לי סיכוי. אלו החיים שלי והם ייגמרו במוקדם או במאוחר כשאשתי תתפוס אותי שוב. נהייתי אפטי ואדיש. הרגשתי שהסוף מתקרב במהירות ואין לי שום דבר שאני יכול לעשות כדי לשנות אותו.

אבל לה' היו תוכניות אחרות בשבילי. אני לא יודע באיזו זכות ה' החליט להציל אותי. לא עשיתי שום דבר מיוחד שהגיע לי לקבל ממנו את החסד הזה ובכל זאת זה התרחש. סתם כך, בלי שום הודעה מוקדמת.

יום אחד נכנסתי לאתר אינטרנט והיתה שם הרצאה בנושא האינטרנט. דיבר רב צעיר שסיפר על אברך שמכור לתאווה. זה היה העתק כמעט מדוייק לחיים שלי: התמכרות בגיל צעיר, נסיונות בלתי פוסקים להפסיק, נישואין, וכן הלאה. עד כאן האזנתי בחצי אוזן, כיון שלא היה בדברים חידוש, אבל פתאום נדרכתי: לנואם המוכשר היתה בשורה! הוא טען שיש דרך החוצה ושלמרות ההתמכרות הקשה, ישנם כלים לצאת מהעבדות.

למחרת כבר קיבלתי ממנו פרטים של פסיכולוג מומחה בתחום, ובתוך מספר ימים הגעתי לפגישה הראשונה. אחרי שעה של שאלות קשות קיבלתי סוף סוף את "הבשורה" הכי גרועה והכי משמת ששמעתי: אתה מכור למין! שמחתי כי סוף סוף היה שם למחלה שלי. סוף סוף ידעתי למה אני לא יכול להפסיק למרות שאני כל כך רוצה.

הפסיכולוג המליץ לי על GYE וכן על הצטרפות לקבוצת תמיכה בשיטת 12 הצעדים, ואני שהייתי בתחתית הבור הייתי מוכן לעשות הכל כדי לצאת מהבוץ. לא שאלתי מהי הקבוצה ולא מה הם הצעדים. שאלתי רק: איך מצטרפים?

זהו, מאז אני כאן. למדתי שה' אוהב אותי ושהוא נמצא איתי כל רגע מהחיים שלי. למדתי שהיחיד שיכול לעזור לי הוא אבא שבשמים, ומסרתי לו את החיים שלי. עכשיו אני עובד כל יום "רק להיום" להישאר נקי, ומשתדל להעביר את מה שאני יודע על התמכרות לחברים נוספים.

וכעת ברשותכם מספר מסקנות אישיות, שאולי יועילו לכמה מאיתנו.

* תראו כמה נמוך אפשר ליפול. אל תהיו טפשים כמוני! תעצרו לפני שאתם מגיעים לתהום. רק בחסד ה' יצאתי רגע לפני שהחיים שלי נגמרו לגמרי.

* לא משנה כמה נמוך נפלתם, תמיד יש דרך החוצה! זה תלוי רק בדבר אחד: המוכנות שלכם לעשות ה-כ-ל כדי להפסיק. (הכל הכוונה הכל. בלי שום יוצאים מן הכלל, ובלי שום צעד ש"קשה לי מידי").

* ההתמכרות שלנו היא ענין לאנשי מקצוע או למכורים כמונו, לא לאנשי חינוך או רבנים שלא יודעים דבר על התמכרות.

* ההתמכרות היא לא ענין דתי. לא התמכרתי בגלל הדת ולא יצאתי בגללה. אל תנסו לצאת בעזרת תשובה. כשהגעתם לקרקעית - פנו לאנשי המקצוע או לאנשים שכבר יצאו.
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs
נערך לאחרונה: לפני 10 שנים, 1 חודש על ידי .

בעניין: הסיפור האישי שלי לפני 10 שנים, 1 חודש #6045

  • הלוחם
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 23
חזק מאוד. ירדו דלי דמעות

נתת לי המון מחשבות על החיים. כרגע אני מאוד מאוד מבולבל עם עצמי ואני לא יודע איך אמשיך את חיי הלאה
ואיך הם יראו

אבל מה שכן נתת לי להבין בימים האחרונים שהדאגה והפחד שלי אלו דברים שגורמים לי להתנחם בתאווה השקרית.


אני אוהב אותך!

בעניין: הסיפור האישי שלי לפני 10 שנים, 1 חודש #6049

  • moved
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 511
הסיפור של זלמן זה הסיפור של כל מי שמתמודד עם התאווה שנים ארוכות.

זה מתחיל בנפילה קטנה ונעימה, שהופכת למפלט נוח, בהמשך צריך גירויים חזקים יותר ויותר. זה בור בלי תחתית, ברגע שזיהיתם שאתם משתמשים בתאווה כמפלט, שיהיה לכם ברור שעם הזמן הסיפור של זלמן יהפוך להיות הסיפור שלכם.

ההבדל בין כל מי שנמצא כעת בגילאי העשרה או העשרים המוקדמות לבין זלמן או אני הקטן, הוא הנסיון הרב שנצבר בינתיים על ידי אנשים כמוכם שנפלו שוב ושוב עד שבסוף נמצאה השיטה איך לצאת מזה. אותם אנשים ואני ביניהם היינו שפני ניסיון של עצמינו, תרמנו את גופנו למדע ושימשנו כעכברי מעבדה עד שנמצאה הרפואה למחלה הזו. הרפואה נמצא
כאן.

ידידי, תנצלו את הכלים שהאתר מעניק כאן, אל תחסכו מאמץ כי זו הרפואה היחידה למחלת המין הזו. אל תחשבו שמחר יהיה יותר קל או שהתאווה תעלם. היא לא היא רק תשתרש יותר. הזמן לחסל את המחלה הזו זה עכשיו

בעניין: הסיפור האישי שלי לפני 10 שנים, 1 חודש #6057

  • YeshAtid
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 327
זלמן קראתי הכל אתה כל כך מעורר וגורם לתהות תודה על החיזוק ידידי
יש עתיד

בעניין: הסיפור האישי שלי לפני 10 שנים, 1 חודש #6075

  • מוטי ראוי
  • רצף ניקיון נוכחי: 100 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • חי ומרגיש בזכות אלוקים ובאמצעות שמור עיניך וחברים
  • הודעות: 1095
תודה זלמן שסיפרת את הסיפור שלי ,
(המכלול, לא הפרטים)
אין לי מה לומר לך מלבד אני אוהב אותך ,
ולחברים שמזהים עצמם בסיפור או בחלקו,
אנא הצטרפו אלינו למעגל ההחלמה,
הדרך ארוכה ומתסכלת, אך מאוד מתגמלת.
מוטי
חבר שמור עיניך,
ובחסדי ה' ולא בכוחי נקי מט"ז שבט תשע"ב, 09/02/2012,
והנני אסיר תודה על כך, ומתפלל לשפיות גם היום.

בעניין: הסיפור האישי שלי לפני 10 שנים, 1 חודש #6082

  • נתן במתנה
  • רצף ניקיון נוכחי: 1823 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1001
זלמן ידידי הווירטואלי היקר. זה מדהים איך באנו מעולמות אחרים לגמרי, אצלי אין רב ורבנית שמעורבים בסיפור, רק אני ואשתי...ובכל זאת, אם היית כאן לידי הייתי נותן לך חיבוק חזק ומבקש ממך להסתכל לי בעיניים ולהגיד לי שזה אכן אפשרי. שאתה היית שם ואתה יודע שאפשר לצאת מזה. כפי שכתבתי לך כבר מספר פעמים, כל מי שקורא את התגובות שלך כאן מרגיש את הכאב וההזדהות שלך עם תהליך ההחלמה של כולנו. אתה יודע, הדבר המרכזי שאני לוקח מהסיפור שלך הוא הצעד הראשון - באמת אין לי שליטה על זה, אולי היום אני מרגיש שאני 'מסתפק' בפורנו, אבל אתה, שעברת את אותו התהליך שאני עברתי, אומר לי בגילוי לב: נתן היקר, אתה יכול להגיע אל התחתית. בבקשה ממך, תעשה שינוי...
ואתה יודע, זלמן, זה עוזר. הכתיבה שלך, הכאב שלך, גורם לי להבין שבאמת, אבל באמת, אין לי ברירה אחרת, ועדיף עכשיו מאשר מאוחר מדי.

תודה על גילוי הלב. לפעמים דווקא אלה שנפלו נמוך מצליחים להאיר את הדרך לבאים אחריהם.
מעריך ואוהב.
נתן
אבא אוהב העלה אותי לרכבת ההחלמה בכ אדר תשע"ב, היום בו הפנמתי שהתאווה היא חלק ממני, והיא תשאר כזו עד ליומי האחרון, ופניתי לעזרה.
סיפורי האישי

בעניין: הסיפור האישי שלי לפני 10 שנים, 1 חודש #6083

  • נעם ה'
שכוייח זלמן,
היום אני נקי 140 יום ומשום מה המלחמה היום כבדה מתמיד. בנסיון נואש להשאר נקי רק להיום, נכנסתי לפורום אחרי שכל החג לא הייתי בו.
חיזקת אותי מאוד. אני מרגיש שהיה שווה לחיות עד היום בשביל לקרוא את השורות הללו שלך.
תבורך.
(אגב, איך נכנסים לפורום הנשואים?)
תודה.
נועם ה'

בעניין: הסיפור האישי שלי לפני 10 שנים, 1 חודש #6084

  • אין יאוש
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של תשובה
  • הודעות: 717
אשריך,
פשוט אשריך!
איך היית בתחתית ויצאת מזה.
קראתי הכל, נתת לי הרבה חומר למחשבה.
בהצלחה מרובה,
אין יאוש
נ.ב. נועם ה', היכנס לפה: http://www.guardyoureyes.org/forumheb/index.php?topic=64.0;prev_next=prev#new
"בכל אחד ואחד מישראל, מגדול ועד קטן, אור אלוקים חיים ביפעת קודש בוער ומאיר."
"אני ה׳ השוכן אתם בתוך טומאותם״, ובין כך ובין כך בנים אתם לה׳ אלקיכם. אשריך ישראל."
"כשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים"
נערך לאחרונה: לפני 10 שנים, 1 חודש על ידי .

בעניין: הסיפור האישי שלי לפני 10 שנים, 1 חודש #6093

  • נעם ה'
תודה!

בעניין: הסיפור האישי שלי לפני 10 שנים, 1 חודש #6116

זלמן אם אתה יכול גם אני יכול!
נפלתי היום-אני מכור בגיל צעיר בישיבה..אז שזה יעצר בגיל הזה בעז"ה ואהיה מאושר בשמחה ובטוב לבב.אז זלמן חיזקת אותי מאוד!
"אין דבר העומד בפני הרצון"
"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה"

בעניין: הסיפור האישי שלי לפני 10 שנים, 1 חודש #6242

  • brit.kodes
  • רצף ניקיון נוכחי: 7 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 177
תודה על החיזוק

זה מעלה אצלי הרבה מחשבות על מה אני צריך לעשות

ולהאמין שאין שום יאוש בעולם

אתה אדם מיוחד אני רק יכול לתת לך תשובה למה השם זיכה אותך בכל בזה ?

יש לך כוחות גדולים ועכשיו בעזרת השם אתה מחזק את כולנו

חזק וברוך השם איתך

בעניין: הסיפור האישי שלי לפני 10 שנים #6536

  • שמואל
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • (דיל לשעבר) אלי תן לי שלווה, אומץ ותבונה
  • הודעות: 1221
ר' זלמן היקר,

תודה רבה לך על הסיפור שהוא בעצם הסיפור של כולנו.
נראה לי שהיה צריך לשים את זה במקום הסיפור ששמו בגרסה החדשה של ה"ספר הלבן" (הבחור שמספר את סיפורו שם צריך להיות היום אולי בן 70).

רציתי רק להוסיף שהעיקר הוא המעשה:
הוסיפו עוד 2 קבוצות טלפוניות וסה"כ יש היום כמעט כל יום קבוצה טלפונית (ב'-ה').

חברים זה הזמן להרים את הטלפון ולהצטרף !!!
שלום, שמי שמואל ואני מכור לתאווה.
בס"ד גדולה אלוקים שומר אותי נקי היום כנגד כל הסיכויים כל יום רק להיום

בעניין: הסיפור האישי שלי לפני 10 שנים #7754

תודה רבה על הסיפור שלך כבר קראתי אלפים כאלו אכן הסיפור שלך עשה עלי רושם מיוחד
תודה חיים

בעניין: הסיפור האישי שלי לפני 9 שנים, 9 חודשים #14707

  • shuki
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 54
זלמן,
זמר ומשורר ידוע כתב:
"כמה שקשה אני תמיד מרגיש
שזה עוד כלום שיש הרבה
יותר נמוך
אני נבהל ובורח
אני לא יודע להיות שמח
גם לא להיות עצוב..."
הסיפור שלך קרע אותי מבפנים מילא אותי יגון פחד אימה ובכי... אם הייתי לבד אני מאמין שבאמת הייתי בוכה...
מדהים מדהים מדהים
אני מאחל לך ולכולנו הצלחה רבה מאוד ושה' ישמע את צעקתנו שוועתינו ויראה את הסבל הנורא שאנחנו עוברים בתקופת עקבות המשיח...
ובשורה תחתונה אני מת מפחד...

בעניין: הסיפור האישי שלי לפני 9 שנים, 7 חודשים #17284

  • מוישלה
  • רצף ניקיון נוכחי: 1667 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • נקי בחסד אלוקים מי"ב בטבת תשע''ג 20/12/12
  • הודעות: 1007
זלמן רק עכשיו אזרתי אומץ לקרוא את הסיפור המדהים שלך והתגובה הראשונית שלי היתה הינני עני ממעש נרעש ונפחד...אין מילים חזק ואמץ תמשיך להציל עוד נשמות בעלייה ממעמקים
מה לך, יחידה, תשבי דומם כמלך בשבי, כנפי רננים תאספי וכנף יגונים תסחבי, כמה לבבך יאבל, כמה דמעות תשאבי, דבקת ביגון עד אשר קבר בתוכו תחצבי.
דומי, יחידתי, לאל, דומי ואל תעצבי, עמדי וצפי עד אשר ישקיף וירא יושבי.
סגרי דלתך בעדך, עד יעבר-זעם חבי.
זמן ליצירת דף: 0.70 שניות

Are you sure?

כן