ההודעה האחרונה שלי היתה בדיוק לפני חודש.
לא תכננתי שככה זה יהיה.
הייתי נקי חודש, קצת יותר. לא אוננתי, לא צפיתי בכלום במחשב. למעשה כמעט ולא גלשתי באינטרנט חוץ מדברים שקשורים לעבודה. בין היתר התנתקתי מהפורום.
הייתי בקשר עם מישהי במשך חודש. זה נתן לי כוח, כמעט ולא חשבתי על אוננות.
תוך כדי התחלתי להבין דברים על עצמי.
להבין שאני צריך להיות עם יותר ביטחון בעצמי.
לא להתבייש בחסרונות שלי, לא להתבייש לספר דברים בגלל "מה אנשים יגידו".
להכיר בדברים הטובים שבי.
לא להתנצל בפני אנשים על דברים שלא תלויים בי.
ואולי הכי חשוב, שחלק גדול מהאוננות זה צורך פסיכולוגי כלשהו.
לא ברור לי למה (וזו גם לא הפעם הראשונה שזה קורה), אבל משהו בעובדה שאני בקשר עם מישהי הביא לאיזשהו שינוי פסיכולוגי שהתוצאה שלו היא שאני לא הרגשתי צורך לאונן.
שום דבר פיזי אצלי בגוף לא השתנה, אבל הצורך נעלם.
אחרי שהיא החליטה לסיים את הקשר נפלתי שוב. היום בבוקר.
ועוד לא הנחתי תפילין היום אפילו.
אני מניח שתגידו שלמצוא אישה זה לא פתרון. אני מסכים.
אבל פתאום יש בי הבנה שהרוב, אולי הכל, זה בעצם בעיה פסיכולוגית כלשהי.
שלא חייבים ליפול כל שבוע. פעמיים בשבוע.
שזה אפשרי.
אז נפלתי הבוקר, אבל אני מקווה שלא אתן לזה לייאש אותי.
הצלחתי להחזיק זמן מכובד. זה אפשרי.
השאלה היא לאן אפנה בימים הקרובים. אם אחזור לחוסר מעש, או שאחליט על משטר של טיפול בעצמי.
החלטה על צעדי פעולה והתמדה בהם.
