בס"ד
אציג בקצרה את עצמי ולאחר מכן אכתוב על עצמי מכיוון שהסיפור שלי קצת ארוך...
אני בן 25 רווק מתחזק או לפחות מנסה להתחזק בתורה ומצוות בייחוד בנושא של קדושת המחנה הקדוש והפרטי שלי.
חוויתי מגיל צעיר מאוד עליות וירידות בדבר הוצאת שז"ל והיו לי תקופות שהצלחתי לשמור אפילו שנה שלמה ללא מעידות.
אך הדבר קרה ושוב חזרתי לסורי והפעם ביתר שאת וביתר עוז לצערי...
הרבה דברים בחיים האישיים הפסדתי ועד היום אני אכול מבפנים ואיני יודע כיצד להתעלות על עצמי ולצאת מהבוץ הטובעני אשר מאיים לגרום לי לשקוע כל פעם מחדש.
הדבר גרם לי להיות טיפוס דיכאוני ולהצמיח בראשי הרבה שערות לבנות. כל רואי בחוץ חושבים אותי לאדם יחסית נורמלי אך לא יודעים שבפנים אני מת מהלך ממש.
כעת אני בערך ביום ה16 הנקי שלי אני לא תמיד סופר... אך החשש שזה יתפוס אותי שוב ויכניס אותי בחזרה לחור השחור שמשם אין יציאה לכל בר נש מאיימת באוויר.
אבטיח לספר עוד ויש עוד הרבה לספר על מנת גם לספר עוד צד קצת אחר בכל הנוגע לשז"ל ודעימיה.
בהצלחה חברים ואל תתייאשו. יש מי ששומר עלינו מלמעלה תמיד.

וואו, אני חושב שזה מדהים איך בדיוק עבורך נשלח היום האימייל חיזוק היומי שמדבר על הייאוש וההרס העצמי הזה. במקום לכתוב לך, אני מרשה לעצמי להעתיק לך את כל האימייל (וממליץ לך במהירות להירשם לקבלת האימייל כל יום):

המלחמה המשמעותית ביותר שאני מרגיש בהתמודדות הזו כל השנים היא על השאלה 'מי אני באמת'. בעיני החברים שלי וכנראה גם בעיני ההורים שלי אני בחור ישיבה, לומד כמו שצריך, מתפלל, חולם להיות ירא שמיים ומתלבט על המשך דרכו. נשמע טוב, לא?

אבל הרבה פעמים, כשמשבחים אותי אני ורק אני יודע מי אני באמת. באמת אני לא שווה כלום, כל אישיותי קורסת אל מול לחיצת כפתור. מספיק שאף אחד לא בבית, והכל נשכח. וכמה שאני מתוחכם, יודע להסתיר, יודע ליצור לעצמי מצבי גירוי חזקים יותר כל פעם. והם חושבים שאני באמת אדם טוב, הם באמת לא מבינים כלום, אם הם רק היו יודעים את על הפרצופים שלי באותם רגעים, על הדחיפה הבלתי נשלטת הזו, על עוצמת הזיהום שאני שרוי בתוכה, הם היו מבינים ונגעלים בדיוק כמו שאני נגעל מעצמי. ובאמת איך אפשר לא להיגעל? הרי באמת אני שוקע פעם אחר פעם בזוהמה הזו. ורק אני, אבל באמת רק אני, יודע עד כמה היא נוראית ומטביעה.

מוכרת, התחושה הזו?

לאחר שנים של מאבק אני כבר מזהה אותה מרחוק ויודע לקרוא לה בשם - הארס של הנחש. לא מספיק לו להעביר אותי על עבירה חמורה, לא ולא - הוא רוצה שאני ארגיש שכל הדברים הטובים שעשיתי, כל האישיות שלי, כל הלימוד שלי - הכל חיצוני, ורק כשאני שם, משולהב ומהופנט אני חי באמת, ועובדה - מתי הייתי כל כך משולהב ומהופנט מדברים אחרים?

הארס הזה מחלחל פנימה ומפורר את כל כולי. כאן כבר לא מספיק להגיד שאני מכור ולא מספיק להגיד שאני לא יכול לבד, צריך עוד משהו, צריך להאמין שבאמת באמת בתוך תוכי 'אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות'.

עלי לצעוק על עצמי, כמו שולי רנד באחד השירים שלו (שמבוסס על סיפור של ר' נחמן):

"אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות, אתה שומע? '  אל תשקר לי, למרות שהכל נראה אחרת, למרות שאם תשימו אותי לבד מול מחשב בלי חסימות אני לא אצליח להתמודד, למרות השנים הארוכות מאוד בהם הייתי שקוע במלחמה הזו, זה לא אני - אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות, אני 'מכף רגל ועד ראש - מרגליות, אתה שומע!?'. וגם כשזה לא נראה, כשהכאב עולה ומציף אותי, אסור לי להיכנע לו, "בכוחותיי האחרונים, שלחתי לו את השורה הזאת לתוך הלב".

זהו ליבו של המאבק, הקרב על הלב שלנו.

ההפנמה שהמלחמה אינה על המעשה הטכני, ליפול או לא ליפול, אלא עצם קיומה של הזהות הטהורה שלי, הופכת את המאבק מקרב איתנים על הכוונת הידיים והרגליים לקרב מסוג אחר, קרב על האמון הפנימי שלי בעצמי.

האם אני יכול לנתק את עצמי ממעשי? האם אני יכול להבין שהעובדה שאני לא יכול לבד באמת לא אומרת שאני כזה גרוע ונורא? האם אני מאמין במה שאני אומר כל בוקר: 'נשמה שנתת בי טהורה היא', זה לא ממני, זה לא אני וזה לא שלי - 'אתה נפחתה, אתה יצרת, ואתה נתתה בי', אבל בדיוק בגלל זה היא נשארת טהורה, לא משנה מה אני אעשה לעצמי.

אין כמו ר' נחמן ור' נתן להורות לנו את הדרך בעבודה זו, ועל כן אביא שני ציטוטים מ'משיבת נפש':

"גלל כן צריך שתדע, שאפלו אם אתה משוקע במדור הקלפות ואתה במדרגה תחתונה מאד עד שנדמה לך שאי אפשר עוד להתקרב אליו יתברך, מחמת שנתרחקת מאד ממנו אף על פי כן תדע, שאפלו במקומך גם כן שם תוכל למצא אלקותו ומשם אתה יכול לדבק את עצמך בו יתברך ולשוב אליו בתשובה שלמה, כי לא רחוקה היא ממך, אלא שבמקומך שם רבו הלבושים."

כל ההתרחקות של רב העולם מהשם יתברך הוא רק מחמת נפילות וחלישות הדעת. כי רובם התנסו כמה פעמים והתחילו בעבודת ה' ואחר כך נפלו למה שנפלו כל אחד כפי נפילתו, רחמנא לצלן, וקצתם התעוררו להתחיל עוד הפעם או כמה פעמים, אבל אחר כך כשראו שאף על פי כן נפלו אחר כך על כן נתיאשו בעצמן. אבל באמת כל זה מעשה בעל דבר בעצמו שהוא זקן דסטרא אחרא, כי נקרא "זקן וכסיל" והוא רוצה להפיל את האדם לידי זקנה ותשות כח, חס ושלום, כאלו כבר נזקן בחטאיו ובמעשיו עד שאי אפשר להשתנות עוד. ובאמת לא כן הוא, כי בכל יום האדם הוא בריה חדשה ממש כמו שמברכין על זה כמה ברכות בברכת השחר. ועל כן צריך להתחזק בכל עת ויהיה דומה בעיניו כאלו היום נולד וכאלו היום מקבל התורה מחדש.

בס"ד
היום לצערי נפלתי נפילה לא קלה...
נסיתי כל מיני דרכים אך כשהתאווה באה כנראה שאי אפשר לנוס ממנה במהרה... יצר הרע חוגג עלינו שעות נוספות.
האם הדבר יכול להקצין עוד ולרדת לפסים של יותר מסתם ראיה של סרטים לא צנועים?
העבר שלי מוכיח שאכן להדרדר ועד לתהום ללא התחתית. אך אני חושש שהפעם אחרי דברים שעברתי והנסיון המר שצברתי אם לא אפסיק את ההדרדרות זה יחזור ובגדול כמו שלא חשתי בחיי...
איך למנוע אני לא בטוח שיש לי תשובה. אך האמונה שבלב מחזקת מחממת גם כאשר אנחנו נופלים הכי עמוק שרק אפשר...
בהצלחה חברים. אוהב אתכם.

שלום לך אחי היקר!
גם אני נמצא בבור איתך, גם אני נפלתי היום. 16 ימים זה מעולה אני בקושי מצליח 4 ימים.
כל מה שאתה צריך לדעת זה שאסור להתייאש! אם תיפול ליאוש יצר הרע יקבל בדיוק את מה שהוא רוצה, להכניע אותך.
אחרי נפילה עולות לך מחשבות של: "איזה דפוק אני! למה עשיתי את זה?" אל תקשיב למחשבות האלה! אל תיפול ליאוש!
נפלת? (חם וחלילה) לא נורא תזכור שאתה בן של מלך, בן של הקב"ה! וכמו אב בעולמנו שאוהב את בנו ואם הבן חוטא האב סולח ועוזר לבן, כך גם הקב"ה. זה שאתה חוטא בשז"ל לא אומר שהקב"ה מפסיק לאהוב אותך להיפך אהבתו אליך מתחזקת כדי לעזור לך לצאת מן הבוץ אז תשמח! 
אחי היקר, אני אתך, כולנו פה אתך באותה סירה (או בור לא משנה) בדיוק!
אהבתי עליך אחי! 

ידידיי,

הסיפור שלי לא שונה בהרבה מהסיפור שלכם. עליות, ירידות, תשובה, שוב נפילה וכן הלאה.

תאמינו לי שזה לא נגמר בצפיה בפורנו. הרי רף הגירוי והתאווה כל הזמן עולה והמשחק באש נהיה מסוכן יותר ויותר. אני אישית הגעתי למצב שכל החיים שלי עמדו על כף המאזניים. אישה, ילדים, עבודה - הכל. וכשהייתי בתחתית הבנתי שאני לא יכול להתמודד לבד מול התאווה. הבנתי שאני מכור.

אני לא עומד ח"ו לומר על אף אחד: אתה מכור, אבל אני כן מציע לכל אחד כאן לבדוק את עצמו האם הוא רק מועד ונופל מידי פעם או שהוא כבר מכור. ההבדל בתגובה הוא עצום. מי שרק נופל מידי פעם, יכול לשים גדר (פילטר וכן הלאה) ולהישאר חזק ונקי. לעומת זאת מי שמכור ויודע שהוא במעגל קסמים שממנו הוא לא מצליח לצאת - כנראה שהגיע הזמן לטיפול אמיתי.

יש כאן באתר כלים  מצויינים כולל פסיכולוגים וקבוצות תמיכה, ומומלץ מאוד למצוא משהו מקצועי אמיתי.

למרבה הצער, במצבי שום תשובה לא היתה עוזרת ולא היתה מצליחה להחזיק אותי נקי וקרוב לה' יותר מתקופה קצרה ביותר.

אני מכור אך מפחד להכיר במציאות הזאת.
תמיד אני מתרץ לעצמי תירוצים שהתאווה תעבור מאליה בלי שום השקעה מיוחדת מצידי.. לפעמים אני מצליח להתגבר בצורה הזאת על היצר כ10 ימים ואפילו פעם הצלחתי חודש מלא.
אך בסוף אני נופל נפילות לא קלות כל כך.
המציאות של ההכרה בבעיה היא אחת מהבעיות הכי קשות שאצטרך להתמודד איתן..
האם יש עצות כיצד אם נקרא לזה בשמו "לצאת מהארון"? על מנת לחסל את השד שבתוכי?

כולם אומרים אין יאוש! יהיה טוב! אך הבעיה שהחיים שלי לא כל כך טובים והרבה הרבה חושך מלווים את חיי הרבה שנים.. אם זה בעיות פרנסה, מציאת מסגרת מתאימה, ועוד הרבה..
והכל בגלל ההתמכרות שמשתקת לי את החיים באופן טוטאלי..
קראתי מדריכים באתר.. הבעיה שאני עצלן.. ואין לי כח לעבוד קשה.. אני מחפש דברים כאן ועכשיו..
מתוסכל.. :'(

"תסכול" זאת מילה שלא תעזור לך
ואם אתה מחפש רק כאן ועכשיו אין לך סיכוי להצליח במשהו בחיים.
אתה חייב לעבוד קשה כדי להצליח במסע הזה.
אם לא תכיר במציאות הזאת שאתה מכור אתה לא תוכל להצליח, אתה חייב לעמוד מול המראה ולהגיד: "אני מכור ואני רוצה להשתחרר"
אם תכיר בעובדה הזאת יהיה לך יותר קל.
מהתגובות שלך עולה שאתה קצת עצוב, "משנכנס אדר מרבין בשמחה".
שיהיה בהצלחה.
אין יאוש 

הבעיה שההתמכרות הזאת הפכה אותי לדיכאוניסט.. אני רואה הכל שחור ועגום. כמעט לא רואה תקווה בהמשך חיי..
וכל זאת השורש של הדברים נעוץ בהתמכרות הבלתי נשלטת והבלתי מרוסנת.
איך אפשר בכלל להינצל מהאיסור הזה אם אנחנו עובדים, חיים בסביבה שיש בה לצערינו הרבה פריצות..
הרי גם אם נהיה הכי חזקים שבעולם, לא נוכל לעצור את עצמנו.. ועוד בייחוד שחלק מאתינו מכורים באופן לא קל בכלל..

תפסיק להיות כזה רואה שחורות!!
אם תטפל בהתמכרות שלך בצורה נכונה אז אתה תוכל לצאת מזה.
תזכור שיש אור בקצה המנהרה, 90 יום.
תשמח קצת! זה יעזור מאוד.
בהצלחה.
אין יאוש 

חכמים אומרים שהיצר התאווה לאישה הוא כנגד לימוד התורה בטהרה..
משמע שאם נזכה ורק אם נזכה ללמוד תורה בטהרה וקדושה כמו שצריך נוכל להינצל מהתאווה לאישה.
ונכון שיש כאן גם בפורום אנשים שומרי תורה ומצוות שלומדים תורה יומם ולילה..
אך ככל שהאדם יותר מתעלה בקודש כך הוא צריך יותר שמירה בתאוות שלו..
המסקנה היא שחייבים להישמר באלף שמירות ולהתקדש באלף קדושות על מנת להסיר מעצמנו את ההתמכרות הזאת.
בכל אופן השם ברור שהוא אוהב אותנו תמיד.. אך זה לא פוטר אותנו מלקבל ממנו מכות כואבות בעולם הזה ובעולם הבא.
כי גם מידת הדין בשורשה יש בה מידת רחמים.
ואני למען האמת כבר קיבלתי מספיק מכות בחיי.. השאלה עד איפה נגיע אם בכלל? אולי חלק מאיתנו נדון לדיראון עולם חס ושלום? 

אולי כן ואולי לא.
כל אחת מן האפשרויות לא מונעת ממך לנסות שוב ושוב.
חד משמעית אתה חייב לקום ולנסות לצאת מזה, אין לך אפילו ברירה לא לנסות.
למה? כי אתה לא עובד את היצרים שלך אלא את הקב"ה!
יכול להיות שלא תצליח ויכולים להיות גם אלף ואחת דברים אבל אתה עדיין חייב לנסות.
אז במקום להיות בכזה דיכאון נסה לצחוק קצת, תשמח!
אם אתה לא מצליח כנראה שזה סימן טוב (כאילו לא ממש  :) בגלל ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול עליו"
לרשע, יצר הרע בא כגרגר אבק כי הוא יודע שהוא יחטא על השנייה שהוא נכנס.
לצדיק, הוא בא כארי משום שהוא יודע שאם יבוא לצדיק בתור גרגר קטן הצדיק לא יתרגש מזה יותר מדי ויעיף אותו.
בקיצור, צא מהמרה שחורה ותשמח.
שיהיה בהצלחה.
אין יאוש