צריך פשוט לדבר, לפרוק לרגע. כרגע זה המקום היחיד האפשרי.
אין כח לפרט. איך אפשר חיים שלמים בהודעה אחת? וכשהכאב מצמית כל כך.
מבוגר יחסית, עם תפקיד מחייב ותהיות אין סוף. ללא פת בסל וללא אפשרות להיתר... נלחם בשיניים, מחזיק לחודש חדשיים וקורס בבזיון מחריד. מחפש קרבה ואין, תועה ברחבי ההוויה לבד, לבד.
אלקים, אין לי כח כרגע גם לכתוב יותר.
תודה מראש לשומעים ולנושאים בעול, מעט.
רק טוב שיהיה לך
זה טוב לפרוק, תספר את הסיפור שלך, בלי פרטים מזהים, זה עוזר לשחרר, או שתספר את זה למייל של האתר (נמצא בתחתית הדף מימין, תפתח מייל אנונימי ותכתוב מה אתה חושב) , ככה אני התחלתי פה.
