חברים יקרים!

אני מרגיש חסר אונים. לא מוכן להודות בזה אבל זאת האמת. וזה מתסכל אותי! אנה מפניך אברח? חייב טיפול, מרגיש מושפל. לא רוצה!!!!!!!! לא רוצה!!!!!!!! אבל אין לי ברירה. אוף!!!

אני מרגיש חשוף ולא מוגן כ"כ מתבייש ומפחד מכם אבל כ"כ צריך אתכם.

מובס ומושפל ומפחד מכולם. לא סומך על אף אחד ולא מאמין באף אחד. אני מצטרף אליכם ויוצא לדרך. תעזרו לי! תשכנעו אותי שטעיתי!

פחדתי להיפגע, כ"כ פחדתי. גם היום אני מפחד. אבל בסוף אני, בכבודי ובעצמי הוא הפוגע!? איך זה יכול להיות?? זה לא יכול להיות!! אבל זאת האמת, פגעתי באשתי המסכנה ובמשפחתי היקרה. פגעתי בעצמי! זה לא פר!

תשכנעו אותי שיש מקום טוב ומוגן גם בעולם הזה. ושאפשר לחיות טוב גם בלי כל ה"הגנות" ששמתי על עצמי כל השנים כדי לא להיפגע.

אח יקר !
אל תפחד מאיתנו יותר ממה שאתה מפחד מעצמך כי אנחנו חולים כמוך בדיוק !
אם מישהוא מאיתנו יעיז לזלזל בך אפילו רק בלבו בגלל הנפילות שלך זה מעצמו שהוא צוחק !
אין שום הבדל בינך לביננו !
אבל תאמין לי שאני מתחיל להרגיש חזק בלב שזה מאד מעודד להתחבר לחברים שסובלים ומתמודדים בדיוק עם אותה בעיה !
כל עוד לא תנסה שיתופים בטלפון עם חברים לא תוכל להבין על מה אני מדבר !
חיבוק גדול אחי !
אוהבים אותך !

אאוהבים אח,
שומע את הסבל מתוך הכתיבה שלך,
חיבוק ממני, זה ראשון,
שתיים, אתה לא לבד,
קשה להודות בחוסר אונים,
אבל בגלל זה אנחנו פה,
תרים טלפון לחבר, אולי אפילו תפגוש חבר,
תשמע על התקווה שהתכנית נותנת,
ויש חיים לאחר המוות,
אשמח להיות בקשר.

מה המצב חבר? קודם כל, אל תרגיש עם עצמך רע, הרגשות האלה הם כנים ואמיתיים! 
והם באים ממקום של תיקון, של מצפון, של מוסר, של הודאה. אתה לא צריך שנשכנע אותך שום דבר, אתה עשית את זה בעצמך. 
טענת ש"אנה מפניך אברח?". אין משפט יותר מדויק מזה, אתה לא יכול לברוח לא מעצמך, ולא מבורא עולם, ורק שניכם יכולים לחולל בך את השינוי הזה.
ורציתי לשאול מה אלה ה"הגנות" שאתה מתאר? הגנות מפני נפילות? הגנות מפני חשיפה? 
אתה יודע שיש מקום טוב יותר. בגלל זה אתה כאן, לאט לאט, בעזרת השם אתה תצליח לקום שוב על הרגליים ולא לפחד מנפילות, יש לך את הכוח להתמודד איתם, אנחנו פה בשבילך, ומקווה באמת שביום מן הימים תוכל להרגיש את עצמך באמת נוגע ומרגיש את עצמך במקום טוב ומוגן, רחוק מאיפה שאתה עכשיו, אבל רק שתדע כל רגע ורגע, גם כשאתה למטה וגם כשאתה למעלה, שהאפשרות הזאת קיימת, ואני בטוח שאתה רוצה מספיק ושזה מספיק שווה בשביל שתצליח להושיט יד ולמשוך את עצמך אליו. 
בהצלחה לך, ובהצלחה לנו, אנחנו איתך באותה הדרך, וכאן בשבילך.

שלום לך חיים היקר.
לפני שלושה ימים העליתי הודעה בסגנון ממש דומה לשלך.
הסגנון אולי מעודן יותר, אבל הכאב, הסבל, ואפילו הייאוש, (שגם היתה הכותרת של המודעה) זהים לשלך.
בקצת מאוד זמן שאני כאן גיליתי עולם שלם שעוזר לי להתנתק מהעולם בו הייתי עד היום, ולגלות קצת את העולם האמיתי, הטוב.
יש כאן המון כלים, אני עדיין מחפש את  מה שיעבוד טוב בשבילי וטועם קצת מהכל.
עצם הידיעה שאתה נכנס כחבר לקבוצה, וירטואלית, או חיה, בהמשך, שהמכנה המשותף לכל המשתתפים בה היא הידיעה שפחות או יותר כולם שם באותה סירה, היא עצמה מעניקה כח עצום ונותנת עידוד חזק.
אני יכול לשתף אותך באופן אישי שאני מאוד התחברתי להתכתבויות אישיות עם כמה חברים כאן, וזה מים קרים על נפש עייפה בלי שום גוזמה!

הנה, הבוקר היתה לי שעה פנויה מול נחשב.
במקום להיכנס לכל מיני מרעין בישין, כתבתי לך, כתבתי לאחרים, וכמובן, את כל אלה כתבתי גם לעצמי...

אוהב אותך, מבין אותך, ומתפלל להצלחתך!

חיבוק אח יקר. 
קשה לי לשכנע אותך, כי אתה אולי לא רוצה להשתכנע. קשה לי גם לענות ענייני. 
מה שנשאר לי זה לחבק. לאהוב. לומר לך שראיתי הרבה מקרים נואשים שקמו לתחייה. 
לאחל לך את מה שאני מצאתי. 
אוהב.