חבר יקר,
אכתוב על עצמי, ואני לא יודע מה נכון עבורך. אצלי, פגמי האופי הם אמנם איתות ותזכורת לכך שאני צריך לעבוד עליהם, אבל עליי להיזהר מהמחשבה כאילו אני משוחרר מהם, לא פחות מהזהירות מהם עצמם.
כשאני מרגיש פספוס ענק על זה שפתאום פעלתי מתוך פגם אופי, יש לזה הסבר אחד: אני לא מכיר את עצמי, וחושב שאני מושלם, ולכן מופתע כל כך מכך שיש לי הרבה מה לשפר.
המציאות היא שכל אדם, כל אדם בלי יוצא מן הכלל, פועל מתוך פגמי אופי, והתכנית לא מתיימרת בשום פנים ואופן להפוך אותנו למלאכים, אלא לתת לנו כלים להתמודד איתם.
לכן הצעד העשירי אומר "המשכנו בחשבון הנפש, וכששגינו הודינו בכך מיד". לא כתוב "ואם שגינו" אלא "וכששגינו", ללמדנו שאין דבר כזה לא לעשות טעויות ולא לפעול מתוך פגמי אופי, אלא שכאשר אנחנו עושים שגיאות - אנחנו לומדים להודות בכך מיד ולתקן את עצמנו.
בקיצור, אל תיבהל, תמשיך בעבודה ובנקיות ואלוקים יברך אותך.
