אני כמעט מיואש. אבל אין יאוש בעולם כלל, אז הנה אני פה
אני קורא כבר לא מעט זמן את המאבקים של רבים מכם ומעריץ אתכם על הכוחות.

אני בן 35, מכור כבר 20 שנה. זה התחיל כילד מתבגר בחוברות שמצאתי בבוידעם שעוד לא ידעתי מה זה אינטנרט ועד היום לשעות של צפיה בפורנו, על חשבון עבודה, בית והמשפחה. היו תקופות של גמילה אבל תמיד חזרתי לסם המוכר. גם טיפול פסיכולוגי (שלא היה מוכוון לזה נטו אבל ניסיתי להכניס גם את זה) לא ממש עזר (אולי כי הפסיכולוג בעצמו התייחס לזה בסלחנות, אולי הוא בעצמו מכור מי יודע..)

אני אדם מאמין (לא מצליח להגדיר את עצמי במגירות המקובלות) שמתחזק בשנים האחרונות, וכל פעם עם עליות וירידות. הבעיה שההתמכרות הזו, מורידה אותי שוב ושוב מדרך הישר, ואני מוצא את עצמי, אחרי נפילה, זורק הכל כל פעם מחדש (תפילה, ברכות וכו', פתאום לא מסתדר לי עם החשיפה לפורנו), ואז זה כמו מעגל, כי אם אני לא מתפלל ממילא, אז מה הבעיה לאונן... ואם אני כבר.. אז מה יש לי להתפלל וחוזר חלילה. ונורא נורא קשה לצאת מהמעגל הזה כל פעם. לפעמים לוקח חודשים להמריא מחדש.

אז הנה בראש השנה, החלטתי שדי. אני חוזר לרבש"ע, אני חוזר לתפילה, לחיבור לנפש שלי, לאני האמיתי, ומפסיק עם הסם המתוק הזה (רציתי לומר מפסיק עם החרא הזה, אבל אני אעשה שקר בנפשי, זה יוצר לי מתיקות נוראית במח (נפלאות הדופמין) ואח"כ עצב נוראי, ודכאון ויאוש. בדיוק כמו כל סם כימי). בקיצור הפסקתי. ממש. לגמרי. כבר חודש (פה ושם קצת הגנבות מבט לאייטמים פחות צנועים בווינט, אבל ברמה הזו בלבד).

אבל היום התחלתי ללמוד. אני לומד במכללה חרדית, אבל מסתובבות שם גם נשים. יפות. אוי רבש"ע למה בראת כ"כ הרבה נשים יפות? והיה"ר שלי משתולל, הראש שלי מדמיין, בונה דמיונות על דמיונות. לא אפרט פה אבל זה קשה.. קשה.. קשה. כ"כ בא לי לפרוק מול המחשב. היצר אומר לי, נו אתה לא תעשה איתן כלום ממילא, אז לפחות תפנטז עליהם, תפרוק קצת לחץ, מה יקרה... פתח איזה אתר.. דמיין שאתה איתן. נו, בקטנה, תעשה מחר שוב תשובה.. וזה קשה, אבא שבשמיים. קשה. מרגיש כמו ילד בחנות גלידה שצריך לעצור כי אסור לו סוכר.

אני נשוי. הרבה שנים. באושר. הכל מצוין ב"ה אבל אשתי עייפה מהילדים והבית, ולא תמיד זמינה לגחמות שלי. מה אומר לה? שאני צריך שהיא תהיה לי זמינה כדי שלא אחשוב על אחרות? כדי שלא אפול לפורנו? וגם הכדורים הדפוקים האלה של המניעה מורידים את החשק, אז גם שהיא זמינה, לפעמים זה עם חצי חשק. (אגב, אם בת הזוג שלכם לוקחת גם כדורים, נסו חודש בלי. זה פשוט לא יאמן, כאילו אשה חדשה בליל הכלולות.) אבל לוותר על הכדורים זה אומר להשתמש בקונדום, ואשתי הצדיקה לא ממש בעניין... (מורכב מאוד הלכתית).

בקיצור, אני מיואש קצת. מרגיש כל יום על הקצה, ממש כמעט נופל, ואיכשהוא עובר עוד יום, אבל זה לא נהיה קל עם הזמן (כמו שניסיתי לשכנע את עצמי) אלא ההיפך! זה נהיה קשה, ועכשיו שהתחלתי לימודים, עם כל החמודות האלה, זה עוד יותר קשה! אוף. אני כאילו יודע שאפול, רק לא יודע מתי.. ויש לי קולות מנוגדים בראש, אחד שמשכנע אותי, נו תיפול כבר ותתחיל מההתחלה מחר, והשני שאומר לי דיר בלאק! תזהר. והם הולכים מכות, ואני.. באמת כבר מיואש קצת

זהו פרקתי. גם זה סוג של תרפיה.
תודה שהקשבתם

ווואו אוהבים אותך . כל הכבוד על הכנות ועל התחלה חדשה . כאן תקבל הרבה תמיכה ואהבה ואוזן קשבת . אם תירצה לשאול שאלות או לשתף . אשמח שתפנה בפרטי.  בהצלחה

שלום ירון היקר 
אשמח לשוחח עימך 
המייל שלי needfriendelul@gmail.com
אפשר לשלוח גם מספר נייד ונדבר 
אני זמין במייל בדרך כלל פעמים ביום ובדרך כלל לא בשעות הערב 
ברוך הבא למשפחה

אני קראתי והקשבתי,
השאלה, מה אתה עושה הלאה, האם כתבת ותמשיך להשתמש???
שאל את עצמך, איזה חיים אתה רוצה, מה אתה מוכן לעשות כדי להפסיק???
אני באופן אישי מאמין אחרי הכתיבה שלך והגיל שלך, המקום שלך אצלנו, קפוץ לקבוצות, יש היום קבוצות כמעט בכל מקום בארץ, וקדימה להחלמה,
אשמח לעזור לך להגיע לקבוצות,
צור קשר בפרטי.
בכל מקרה אין מה להתייאש, החלמה זה תהליך, תמשיך איתנו, צור קשר עם חברים, והחלמה יבוא.

אתה נכשל רק כאשר אתה מפסיק לנסות.

שלום לך חבר יקר
אני מאוד מזדהה איתך עם כמעט כל מה שכתבת
גם אני לא קיימתי כל כך מצוות כי זה לא הסתדר לי עם האוננות וכו'
גם אני ניסיתי להיות נקי הרבה זמן וזה רק התגבר והתגבר
בנוגע לאשה: דווקא אשתי כן נענתה לגחמותי אבל אני מאוד מהר שמתי לב
שכאשר אני איתה אני בכלל לא איתה אני חושב על כל הנשים שראיתי ברחוב או בפורנוגרפיה
ודווקא זה הכי שבר אותי
בקיצור אני מאוד מזדהה איתך
מה שלי עזר באופן אישי היה לעשות תוכנית
פשוט להתקדם להצטרף לקבוצות
אם בשלב ראשון לא היה לי נעים להצטרף לקבוצות חיות
הצטרפתי לקבוצה הטלפונית ב13:30 בצהריים ולא וויתרתי על זה
אח"כ לקחתי ספונסר ובהמשך הגעתי לקבוצות חיות
הדבר הראשון שהבנתי שאני לא יכול לבד וזה היה אחד המפתחות להחלמה
מאחל לך להמשיך איתנו ולראות את האור כמו שהרבה מאיתנו גילו
חיבוק 
אבי