איזה יפה.. תמשיך להתחזק..
חיזקת אותי : )

אוהבים
תנסה להפסיק להתמודד מול התאווה, ולהתחיל לבקש עזרה מכוח גדול ממך - מחברים.

יום שפוי ונקי.

תודה לחברים שמעודדים ותומכים בדרך, לא לבד, זה הסיפור המרכזי שאני רוצה כל כך להפנים
מאז הנפילה האחרונה אני מהרהר הרבה בחוסר אונים, 
אני בעזרת ה' יעלה את זה לכתב מתישהו, 
אני בתקופה לחוצה מאד... והמון גורמים שיכולים לגרום לתזוזות גבוהות ברגשות שלי, 
אני מרגיש מצד אחד שאני צעד אחד מלעלות על השביל, אבל כאילו אין לי את האומץ לוותר על התאווה, 
כאילו כל פעם שאני מגיע לנקודת המפנה שתוביל להחלמה ארוכה, אני אומר לעצמי שזהו הוכחתי שאני מסוגל ואפשר לחזור לסורי....
כלא מוכן לשנות אורח חיים. 
אני מנסה להתחיל בינתיים בקטנה, לשנות דבר אחד קטן... 
הגדול, גגדול עלי, וכאדם ששנים חי בתחושת או הכל או לא כלום.... הגדול שנראה בילתי ניתן לכיבוש, גורם לי לא לעשות כלום. 
אני בקטנה.... לאט לאט, אנחנו נעבור את זה. אני יודע, 

ואתם יודעים מה.... גם אם לא נעבור את זה,,,, אני לא מוכן לוותר על מסע ההחלמה, 
אמבולנס לא עוצר באדום

שבת שלום

כל כך נכון ✔ 
לפעמים יש את התחושה שכן,  אפשר לחזור קצת אחורה ולהמשיך מהיכן שהפסקתי. 
אבל לא ניתן לזה להטעות. 
ונמשיך בדרך ההחלמה , אוהבים אותך ❤ 

ממשיך בדרך ההחלמה,
ברוך ה' נקי, 
כמעט ואין זמן לבוא ולעדכן, אז רק את המעט והעיקר אני רושם.
תודה על הטוב, 
תודה על מה שנראה רע, 
ותודה שאני מתחזק בהבנה שה' הוא מנהל והוא אחד

ברוך ה' נקי,
הקושי מפעפע.... מקווה להצליח לשתף חבר מחר

בהצלחה!
ה' אוהב אותך.

איש ישראלי, מלא זמן לא ביקרת בפורום, תודה רבה על החיזוק!

אז ברוך ה' אני נקי, לצערי לא הצלחתי להתקשר לחבר, ואני יודע שהשבת הולכת להיות מאתגרת במיוחד,

יצא לי להרהר קצת היום בהחלמה, והתרכזתי בשאלה מה אני מוכן לעשות כדי לעבור את האתגר שמחכה לי השבת, 
זאת אמרת, מה אני מוכן לעשות היום בשביל להיות נקי???
שאלות מעין אלו עוזרות לי לעורר את הנפש שלי להתרכז בהחלמה ופחות בצבירת ימים. 
בהצלחה לי, מקווה לבשורות טובות

שבת שלום

מה אני מוכן לעשות היום בשביל להיות נקי???

מעניין מה התשובה שלך.

אוהב
יום שפוי ונקי.

אז לא הצלחתי באתגר, ונפלתי בשישי ומוצ"ש.

הסיבה היחידה שבאתי לעדכן, היא ההבטחה לעצמי שאני נשאר כנה לאורך המסע, 
כי שבא לי קצת להתרחק מהאתר לאיזו תקופה....
אבל הכנות, חשובה....
בנתיים ממוצ"ש אני נקי, וגם שליו, התאווה נעלמה, 
ואני לא ילד כבר, אני יודע שהיא בו תבוא. אם אני לא אעשה את מה שמוטל עליי לעשות.
מה שרכשתי בהחלמה נשאר איתי, ומה שעדיין לא רכשתי, אעבוד כדי לרכוש,
חלק מהוותיקים פה בטח חושבים שאני בסוג של הכחשה, 
אבל אני מודע לכל צעד, ומחשבן את הדברים עד כמה ששכלי המסטול מסוגל.
אצלי הדברים צריכים להתבשל לאט, ולפעמים הדרך רצופה הנפילות היא זאת שבונה אותי והופכת אותי למחלים אמיתי. 
בנתיים, 
שויתי חוסר אונים לנגדי תמיד

"רק לעתים נדירות ראינו אדם נכשל לאחר שהחליט ללכת בדרכנו בדבקות. אלו שאינם מחלימים הם אנשים שאינם יכולים או אינם רוצים להתמסר לתכנית פשוטה זו. בדרך כלל גברים ונשים שמטבעם אינם מסוגלים להיות כנים עם עצמם. יש אומללים כאלה, אין זו אשמתם. נראה שכך נולדו. הם אינם יכולים לפתח דרך חיים הדורשת כנות מוחלטת. סיכוייהם קטנים מהממוצע. ישנם גם כאלו שסובלים מהפרעות נפשיות ורגשיות חמורות, אבל רבים מהם מחלימים אם ביכולתם להיות כנים" (הספר הגדול, עמ' 51).

אותי הקטע הזה חיזק מאוד אחרי הנפילה האחרונה. ממליץ לך לקרוא אותו. אני לא אתן כל תוספת לטקסט.

אוהב

אני שמח לפחות שאתה משתף,
אני מאמין שזה יציל אותך בבוא היום.

- פשוט שמח,
הרשה לי לומר משהו, מניסיוני, וממה שגם ראיתי על אחרים.
הקושי היחיד שלנו כמעט לעלות על דרך זהו למצוא את הזמן המתאים בשביל התוכנית ולהיות נחוש ועקבי בו. כשיש זמן.. כבר מגיעים להכל.
"תכבד העבודה על האנשים וייעשו בה ואל ישעו בדברי שקר". 

פשוט שמח,
תודה על הכנות זה לא פשוט
התחברתי לקטע ששלח נתן01, יש עוד קטע בספר הגדול (הוא לא לפני אז כנראה הציטוט לא מדויק):
"נראה שבמקום לרוץ אל תוך שערי גן עדן התרחקנו באיטיות צעד אחר צעד מהגיהנום"
ככה זה, זה חלק מהמחלה, ריקוד טנגו - 2 צעדים קדימה ואחד אחורה
זה גם סיפור החיים שלי - יש חברים שמייד עולים על דרך ונמצאים רק בעליות כל הזמן, אצל הרוב, לפי מה שראיתי, זה לא עובד ככה.

חלק מהתגובות קראתי כביקורת, 
חלקכם חיזקו אותי, 

אני משתדל להיות קשוב לעצמי, 
אני מנסה להבין מה מניע אותי ליפול, 
בפעם האחרונה שהיה לי פרק זמן ארוך יחסית ( אני מגדיר ארוןך מעל 20 יום)
לא הייתי בקריז, ולא היו לי הרהורים כבדים, מהאלה שיושבים בראש וצוחקים כל פעם שאתה מבקש מהם ללכת, 
פשוט פחדתי לוותר, זו הייתה נראית לי נקודת אל חזור, כאילו אם אני מתחיל מפה לצבור ימים, כבר לא ארצה ליפול יותר, לא רק כי צברתי רצף ארוך, אלא כי זה כבר לא יהיה לכבודי, זה מה שהניע אותי אז ליפול.

ואני מנסה מאז להבין, למה? למה אני מפחד לוותר על התאווה, מה היא ממלאת לי בחיים שקשה לי לוותר על זה? זו לא רק תחושת הכיף בעת השימוש, 
היא נותנת לי תחושת מילוי כשאני מרגיש חסר,
אז קילפתי עוד חלק בנסיון להבין, 
ועכשיו המטרה היא להבין, את הנקודות שמציפות את החוסר המטורף הזה, שכל כך מפחיד אותי לדמיין חיים ללא תאווה....

בנתיים נקי, 

אומר רק שאתמול (אולי אתם צריכים לקרוא את זה כשלשום) זכיתי לדבר עם חבר, התקשרתי אליו יחיסית מאוחר, כי הבטחתי לעצמי שאני כל יום שלישי מדבר עם חבר, לא משנה אם אני מרגיש שאני צריך או לא, יום קבוע להרגל.

חסדי שמיים הגדולים, זה לא מובן מאליו שאני לאט לאט מרגיש את הצורך להיות אקטיבי ופעיל בהחלמה.

אז כמו שאמרתי, לוקח לי הרבה זמן לעכל, להפנים, להשלים, ולהזדהות עם התובנות שצפות לי במהלך ההחלמה. 
ברור לי שה' מלווה אותי בתהליך, ואם הוא אישר לטעויות שלי לבוא לעולם, כנראה שהם בונות המון, כדי לבנות יסוד חזק צריך דחפור שיהרוס את האדמה... 

בהצלחה לכולם