אחי, אוהבים אותך.

מאחל לך את מה שאני מצאתי כאן. 

לצערי, אין לי עצות וטריקים איך להיות נקי. יש לי דרך חיים. 

כשאני עושה את כל מה שהספונסר שלי אומר לי לעשות, זה עובד בשבילי. 



יום שפוי ונקי. היום.

כשאני צמוד לסדר יום שקבעתי לעצמי, 
אני מרגיש כל כך טוב ושמח, וגם אם דברים לא הולכים כמו שצריך,
יש לי את הכוחות לשחרר, ולהמשיך הלאה.

הבעיה בתאווה שזה בדיוק מה שהיא לוקחת ממני, את הסדר יום,

לפעמים זה שעה שהיא גונבת לי, ואז כל הסדר יום מתפקשש, והשעה הופכת לשעות,
לפעמים זה זמן שינה שהיא לוקחת, ואז היום למחרת נהרס, והיא עושה בו מה שהיא רוצה.

בעיקר זה מעגל קסמים, אם ישנתי טוב בלילה, היום למחרת יפתח כמו שרציתי,
זמן להחלמה, קריאה, וכתיבה,
יום שירוץ ויעבור ביחד עם הקשיים אבל גם בחיבור לאלוקים.
ואם נפלתי.... לפעמים לוקח שלושה ימים להתאפס מחדש, אם בכלל.
כי בקלות אני נכנס למעגל של חוסר סדר ובאלגן,
מנסה לצמצם פערים שנפתחו בגלל התאווה,
והמעגל הזה רק מחמיר, כי הלחץ לצמצם פערים, 
גורם לי לברוח מסדר היום, שהוף להיות מתיש ועמוס, ולפעמים כבר בלתי אפשרי,
אז מה שנשאר לי זה "לבלות עוד עם התאווה.

לצערי אתמול נפלתי.
ברוך ה' שעשה איתי חסד ענק ולמרות נפילת האתמול,
היום הזה מתחיל צמוד לסדר יום, 
קראתי, כתבתי,  עכשיו גם משתף,

יקח כמה שייקח, הרי בסוף נגיע....
אני יודע את זה, 

תודה לחברים

אוהבים!

מחפש את הכוחות לחזור לקבוצות החיות...

אני רוצה שזה יקרה,
נשאר עכשיו רק לעשות את זה.

ברוך השב.

ניסיתי להיזכר מתי הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי למיניות,
וזה היה אי שם בין הגילאים 10-12, אני לא סגור על זה.

אבל אני זוכר מה היה אז סגנון הנפילות,
ופתאום קלטתי שאני סוחב את זה כל כך הרבה זמן,
ובמשך הזמן הזה תמיד רציתי להפסיק, 
היו תקופות שמבחינה חברתית זה היה מקובל, אז אולי היה לי פחות חשוב להפסיק
אבל תמיד הרגשתי עם זה רע.

והרגש הזה שסלד ונגעל ורצה להתרחק, הלך והתכהה.
כיום הוא כבר לא קיים
היום יש רק גועל,

בעיקר משתי הדמויות שאני מרגיש שגדלו בתוך הגוף שלי.
דמות אחת שהיא טובה, ומטיבה, 
כל מי שיפגוש אותה יתלהב ממנה, יהנה בחברתה, 
דמות כזאת כיפית.

הדמות השניה זאת אותה דמות שמפתיע אותי כל פעם מחדש שאני בטירוף התאווה.
אין לי מושג איך העולם יגיב לדמות הזאת,
אבל אני יודע איך אני מגיב לדמות הזאת,

הדמות הטובה שלי פשוט נילחצת מהדמות התאוותנית, זאת שלא נותנת לי לעשות את מה שחשוב לי באמת.

בכל המלל הזה שכתבתי, תכלס אני רק רוצה לומר דבר אחד.
אני דמות אחת עם שתי כוחות חיים. ועד שאני לא אלמד לווסת אותם,
ירגיש לי שאני שתי דמויות,
יהיו לי גלי רצון לתאווה,
ויהיו לי המון נפילות.
אבל חשוב לי לזכור בכל הבאלגן הזה,
שאני מכור, וזה לא אומר שתי דמויות,
זה אומר חוסר איזון וקושי גדול להתמודד עם המון דברים קטנים שמופיעים לי בחיים.

שיהיה יום נקי לכולם.

אאוהבים אח.

פשוט שמח !

אני מאד אוהב לקרוא את הפוסטים שלך !

אתה פשוט כותב יפה ובחכמה מיוחדת !

הלוואי שתצליח בעזרת השם לצאת מהחושך ולהגיע לאור האין סופי לאט לאט !

אוהב אותך אחי היקר !

אחת הבעיות שלי כמכור, היא חוסר יכולת להיצמד לסדר יום,
כל גירוי קטן, לאו דווקא של תאווה, יכול למשוך אותי אליו למשך שעות,
זה יכול להיות איזה משהו שמעניין אותי ובדיוק נתקלתי במידע עליו,
יכול להיות הצורך לשטוף כלים ביסודיות, מה שיגרום לכל המטבח להיות הפוך עד שאסיים לסדר את כולו,
וזה יכול להיות חשק בילתי מתפשר לעשות מרתון כושר, לקרוע את הגוף שלי באימון טוב,,,, אבל ללא קשר להתמדה בכושר, אלה סתם, החלטתי שמהיום עושים פעמים בשבוע כושר, והיום מתחילים.... והיום גם מסיימים...

לאחרונה, אני משתולל המון עם הסידרי יום שלי, דבר שגרם לי עצבות, ואם עצבות נפילות.
אחרי שיחה עם חבר, ושיתופו בדבר, החלטנו שאני יושב לכתוב לי סדר יום.... ולו רק בשביל לסבר את האוזן, או יותר נכון את העין, לראות שיש לי סדר יום, חביב, שבתוכו מעוגנים גם התחביבים שלי, וגם המטלות שיש לי בחיים,
חשבנו ביחד שזה יעזור לי להפסיק להיות בחוסר מעש ממצה, כזה שצריך וחשוב לעשות, ולא לברוח לעשייה מניפולטיבית שמתחשקת לי באותו רגע.

העניין, שכמכור, אני גם דחיין... אז כבר בערך שבוע אני כל פעם אומר, מחר נכתוב סדר יום.
מחר נכין את זה...
סיכמנו שאני כותב בכללי, לא מתחיל לחשבן דקות.... (בכל זאת...)
ועדיין אני מתחמק מזה, כאילו שזה יחייב אותי...

אז מקווה לסיים עם זה ליפני שבת.

לא יודע עם זה קשור להחלמה,
אבל מבחינתי כל פעולה שמשנה את צורת החיים שלי, קשורה בדרך זו או האחרת להחלמה.

שבת נקייה לכולם

תובנה נוספת בהקשר לסדר יום הנכסף:



סיימתי עכשיו לכתוב אותו. מצחיק לא? רק ליפני שתי דקות שטחתי בפניכם את הטררם שזה גרם לי "לכתוב סדר יום"



שתי דקות לקח לי כל הסיפור.... 

השאלה שמסקרנת אותי עכשיו היא, 

למה???

למה משהו שכל כך יעשה לי טוב, וההשקעה שבו היא עניין של דקות, ועדיין אני בחרתי לדחות את זה?



בכל מקרה, יש לי סדר יום לתקופה של השבועיים הקרובים.

הלוואי ואשאר צמוד אליו...



נקיות לכולם

מאד מזדהה עם התחושות שלך פשוט שמח !
שיהיה לך המון הצלחה בהיצמדות לסדר יום פורה בעזרת השם יתברך !
אוהב אותך !
שבת שלום ונקייה !

סופ"ש נקי עם המון תודעת החלמה,

מתפלל מקווה מייחל שרק להיום אשמור אשמר ואהיה נקי.

שמחת נקיות לכולם

שמח מאד מאד לשמוע !
אני בטוח שתמשיך בעזרת השם בהחלמה הרבה הרבה זמן ! אתה מחזק את כולנו עם הפוסטים שלך מלאים בכנות ותקווה !
אמן !

יום נקי ומחובר עבר עלי,
כמה רגעים קשים במקלחת, 
אבל סה"כ נקי ומחובר.

ועכשיו הדילמה הקבועה,,,, לא יודע אם אתם מכירים את זה, אבל אני חוויתי את זה, וכנראה שעוד יחווה את זה.

אני מדבר על הרצון לשמוח, איזה כיף?
כבר הרבה זמן שלא עברתי יום נקי שליו ומחובר.
יאללה, שמחה!!!!
לא... לא.... מצפצף קול קטן, איזה שמחה? 
כולה הרווחת יום אחד... הרי אתה יודע מה מחכה לך מחר... או יותר נכון לומר, מי מחכה לך מחר.

רגע! עוצר, נושם, אבל עכשיו שמח לי!, אז למה לא?
ושוב הכל צף, כל הרע והמכוער, כל הטומאה והזוהמה, כל אותם רגעים שנפלתי, ונפלתי, 
וזה מנסה לקחת אותי שוב לשם, לתאווה, למתוק המדומה, ליופי המעושה, לאהבה המבויימת,
אותה אהבה שחסרה לי כל כך, ומלכתחילה הביא אותי החוסר הזה לזוהמת התאווה,

אז? זהו, אי אפשר לשמוח עד שאני לא ישיג איקס ימים??? וכמה ימים צריך להשיג בשביל שיהיה מותר לשמוח? והמטרה הזאת, לאחד כמוני.... היא בכלל ברת השגה?

כן, פשוט שמח, אפשר לשמוח, גם אם זה רק יום אחד, ואולי נחדד את זה יותר,
דווקא בגלל שזה יום אחד, תשמח, 
זה יום אחד, שהצלחתה.... ויכול להיות שהוא יהיה החוליה הראשונה בשרשרת ההחלמה,
ויכול להיות שהוא יהיה עוד יום מרצף הניסיונות להישמר נקי...

אז היום אני נקי,
ופשוט שמח! כי מותר לי.
ויודעים מה? בסוף כתיבת הפוסט הזה, אני קולט.
מותר לי להיות פשוט שמח גם שאני לא נקי...(בתקווה ותפילה שלא נתנסה, ולא יביא אותי לידי ניסיון
כי זה אני, פשוט שמח,

לילה נקיות חברים 

אהבתי מאוד את מה שכתבת,  תודה לך!