חוץ מהקושי בחשיפה, עד עכשיו לא היה לי את הסבלנות לכתוב יומן מסודר. ונכנסתי לפורום בעיקר כמגיב. אבל הגיע הרגע שאני מבין שצריך לכתוב. ואמנם גם עכשיו אין לי את הסבלנות לכתוב מסודר. אבל אני חייב לכתוב, והדבר שהכי מונע מאדם להיות טוב, זה הרצון שלו להיות מצוין. לכן החלטתי לכתוב אפילו שזו לא תהיה כתיבה מי יודע מה. 
ואיך הגיע הרגע ? אני מנהל עם עצמי מאבק כבר הרבה שנים. מנהל לעצמי יומן מסע, מתקדם נופל. כבר שנים שהבנתי שאני מכור, רק היה ברור לי מסיבות מסוימות שלא אוכל להיחשף בפני אף אחד בעולם. וכמעט התייאשתי. ואז החלטתי לנסות את האתר, עם כל הקושי. וב''ה התחיל מסע נפלא, מסע הרבה יותר עמוק, אם מבחינתי הנפילות היו במחשב, בניקיון, הלכתי על כל הקופה, שמירת העניים מלאה. וב''ה הצלחתי מעל המשוער, היו לי כל מיני הזדמנויות של ראיות קשות, וב''ה נשמרתי.
מדי פעם הייתי מרגיש, הייתי קורא לזה כמו זמזום באוזן, תחזור למחשב, תנסה לראות דברים מעניינם וכו', בפרט מאוחר בלילה כהרפיה, ואז נכנסתי לכאן ונרגעתי. 
ולפני שבוע הייתי צריך משהו מקצועי במחשב, ומשום מה קפץ שם דבר מאד גרוע, מיד באותה שנייה סגרתי, אי איזו שמחה, איזו שליטה. 
נו אם כל כך טוב מדוע אני כותב.
בגלל שאתמול או שילשום [כבר לא זוכר], נכנסתי למחשב בשביל להתפרק... כתבתי מילת חיפוש, שתנסה  לעקוף את החסימה, רק לראות האם זה עובד. חסדי שמים די מהר סגרתי, אבל מבחינתי החיפוש עצמו זו מעידה קשה, נכנסתי בשביל ליפול. כך היה כל הפעמים שנפלתי, ביום הראשון רק חיפשתי, והפסקתי, ביום השני אחרי החיפוש לראות את התוצאות וכו'. 
וזה קורה אחרי 59 ימי ניקיון, אחרי שאני שוב שיא ניקיון של כמה שנים מבחינתי. שפעם ראשונה שובבים שלם נקי, שאני מגיע ליום הגדול של פורים אחרי שובבים נקי. שנראה שלערב פסח אסיים אתגר 90 יום, איך זה קורה לי שוב.
לכן אני כותב, מאמין שהשיתוף הפומבי יעזור יותר. 
מה שאני כן יכול לבשר בשורה טובה, שגם 59 ימי ניקיון הם משהו. פעם אחרי כמה ימי נקין, כשהיית חוזר ליפול, כשהייתי מקליד מילות חיפוש במחשב, היית מתחיל לרעוד, מתנשף, בקיצור בקריז. ועכשיו לא היה לי קריז, הייתי כאילו בשליטה. כמו שהרגשתי כשנפלתי לפני הרבה שנים, כשהתחלתי להתמכר. רגוע סתם בא לי.
ה' יעזור לכולנו, להתקרב אליו, ולתקן את הנר''ן שלנו. 

אתה גיבור חבר,
אוהבים,
כן התפקיד שלנו זה לא להיבהל מהמעידות הקטנות ולקום מיד שאפשר,
כי נפלתי קמתי.

אוהבים אותך מאוד אחי 

התחברתי לכותרת של הפוסט הזה שאתה מבין שבשביל ההחלמה שלך אתה מבין שאתה צריך לעשות עוד פעולות 
רמת הנקיות שאתה דורש מעצמך מדהימה לא הרבה מכורים מסוגלים לדרוש מעצמם נקיות כזאת 
מאחל לי ולך בהצלחה 

פורים שמח 

mitmoded כתב on 25 פבר' 2021 15:46:

אחד הדברים שנותנים כוח, חוץ מהכתיבה, זה התגובות של החברים. לכן אני מודה מאד לכל המגיבים. 
אני משתדל להגיב לאחרים, גם כן, משני סיבות. אחד ההתעסקות בהחלמה עוזרת להחלמה. וסיבה נוספת, שבזכות זה הקב''ה יעזור לי. שהרי אם אני מגיב זה עוזר לאחרים, ואם אני אדאג לאחרים הקב''ה ידאג לי. 

אוהבים מאוד ,
טבעי מעידה לאחר 60 ימים , לא צריך להתנהג אליה בסלחנות כמובן .
אתה עושה מסע מדהים , אשמח שתמשיך לשתף אותנו !.

פורים שמח אלי שומר יקר,

הזדהיתי מאוד עם שתי נקודות בדבריך.

אכן, גם עבורי האויב הכי נבזי של הטוב הוא הטוב מאוד. מתפלל להשתחרר מהבקורת והצנזורה הפנימית. 
העמקה בעבודה והשיתוף זו נק' שאני מרגיש אליה דחיפה פנימית ומקווה להצליח. עדיין מתקשה מאוד ''להיחשף'' בפורום ולשתף. 

חיזקת מאוד. תודה רבה. 

תודה לכולם. 
משום מה נראה לי שהשלושים השלישי של המסע של התשעים קשה יותר. קשה לי להבין מדוע. האם אני מרגיש את עצמי בטוח, חד משמעי לא. אני יודע שזה מסע לכל החיים בעז''ה !!!! כן זה הניסיון שהקב''ה נתן לי. בכל זאת עכשיו היה לי קצת יותר מעידות. מישהו ביקש ממני דחוף שאשיג מחשב שאוכל לפתוח בו איזה סירטון ביטיוב, של איזה משוגע שמדבר נגד החיסונים, במסגרת המצווה להסביר להוא כמה שטויות מדבר אותו אחד, השגתי, אמנם עם חסימה אבל של רימון, ואז קפץ כבר בדקתי סירטון אחר, לאשים נורמליים, אולי זה לא היה מזיז, אבל אני הרגשתי דופמין, סגרתי מיד, וברחתי. - אבל שוב הרגשה דפוקה. 
הדבר החשוב, זה מיד לשכוח, לזכור שבגדול נצחתי. 
זה היה אתמול, היום כבר היה יום מצוין ב''ה. 

המשתוקק כתב on 27 פבר' 2021 23:24:

המשתוקק היקר, אוהב אותך, שונא את התשובה שלך, מאיפה אתה יודע שיהיה טוב. 
אתה יודע כמה שנים כבר ניסיתי, כל פעם אמרתי יהיה  טוב. 
תסביר את עצמך.
ואל תבהל מהנוסח. אני אוהב את כל החברים כאן, אבל אותך במיוחד. 
אני קצת בסערה בגלל הקשיים שהתחילו מהיום ה 59 עד אתמול, ומפחד שמא ח''ו בסוף אפול. 
לא מסוגל ליפול שוב. - מתפלל עליכם תפללו עלי. 

אוהבים אותך אלי שומר,
כל התגברות מקדמת אותנו,
תהיה חזק חבר,
ואם תאמר שמא תיפול,
כי נפלתי קמתי,
העיקר זה ההתגברות,
אנחנו איתך.

מודה לכם מאד חברים יקרים. 
כאמור ימים קשים עוברים עלי. ב''ה בלי נפילות, אולי משהו בשמירת העניים ברחוב. אבל מלא בכעס עצמי, על כך שהרצון מזמזם בי חזק.
היום הערב שלי לא נוצל, ולכן המשיכה הטבעית שלי, הייתה לפתוח את המחשב, ולהתחיל לגלוש .. תרתי משמע. ואז החלטתי להגיע לכאן, לראות את התגובות שלכם להתחזק ולחזק. 
דמעות של אהבה להקב''ה נקוות לי בעיניים, על כך שנתן לנו את המקום הזה. וכדברי רבינו יונה, גם כי הרבו לפשוע לא סגר מהם דלתי התשובה. - ובפרט שהקב''ה יודע שיותר ממה שאנו פושעים אנו מסכנים. ובוודאי יעזור לנו.

אני ממשיך לעדכן, ב''ה היום היה יום יותר טוב. יום עמוס בעשייה עד שלא נשאר זמן לחשוב על תאווה. אפילו לא היה לי זמן להגיב כאן לאף אחד. 
אבל בכל זאת לאיזה כמה שניות מחשבות על מה שראית פעם, על מה שאולי ארצה כן לראות. המחשבות הללו מאד מעציבות, אותי. מדוע אני עדיין שם. כמו שסיפרתי לכם בהתחלת הדף הזה, במשהו יותר קשה לי מאשר בחודש הקודם. השאלה מה הגורם.
אני מציע כאן כמה הצעות, אולי כולם נכונות, מחכה לשמוע את דעתכם.
א. כגודל הצפייה כך גודל האכזבה. בהתחלה הבנתי שלגיטמי שארצה עוד, ולכן לא שמתי לב לריגושים קטנים, אלא ההפך הרגשתי נקי. ולעומת זאת עכשיו זה מתסכל אותי הריגושים. 
ב. משהו רוחני. כשאדם מתחיל באמת הקב''ה נותן לו סייעתא דשמיא, אח''כ כדי שהתשובה תהיה שלמה יותר נותנים לו משמים ניסיונות חזקים יותר, כדי שיתמודד גם איתם.
ג. יכול להיות שבמידה מסוימת אני מרגיש חזק [כאמור לא מרגיש, אבל כן מרגיש, הרגשות מעורבות כאלו, כך היא הנפש]. ולכן מרשה לעצמי לחשוב ממה אני נמנע, וזה מחזיר. - הפתרון לזה צריך להיות שזה ממש חוץ לתחום, לא קיים. על זה אני עובד עכשיו בעז''ה, על המחשבות, לא לזכור את הנושא [וזה לא סתירה שאזכור שאני מכור].
מה שברור שהדבר הכי מסוכן זה עצב, זה מצב רוח רע, זה תסכול. זה אחד הטריגרים הגדולים ביותר שיש לנפילה. לכן אני שמח שאני כאן, שאני נלחם, שאני בכיוון של להיות בעל תשובה. 
מקווה שלא הלאתי אף אחד, ואולי זה יועיל למישהו מה שכתבתי, לי זה וודאי הועיל עצם הכתיבה. ואשמח אם יש למישהו תובנות על עצם הדברים. 
אוהב את כולם צדיקים. 

אוהבים אותך חבר,
ההודעה האחרונה שלך לא היה כוח להתרכז,
אביב על הקודם, לי גם מאוד קשה להביא 90 יום, כשאני סופר ומתקרב ליעד, המוח לא נותן לי שקט, ונהיה יותר קשה ויותר קשה,
הפתרון שלנו להתמקד ביום נקי אחד, אחד ועוד אחד זה אחד, כי אני מתמקד רק להיום,
לספור נקיון זה חשוב, אבל מבלבל קצת,
עם הזמן אנו לומדים את ההבדל בין להתמקד בניון, ובין לצבור תקופת נקיון ארוכה,
בהצלחה לך בהמשך הדרך.

אלי שומר ידידי,
מאוד מסכים עם דבריך
העצב הוא האויב הגדול גם שלי והוא גמר מלאכת היצר וההתמכרות להרס עצמי ובריחה מהמציאות.
חידלון כזה שמעבר לאמירה רעיונית - בתחושה פיזית ונפשית אומר שהכל מת ואבוד...

התחברתי גם כן לנקודת השניה שלך. בראשי אני מצייר את זה בצורה שברגע שאנחנו מתחילים להתמודד אז לאט לאט יוצא החוצה כל הטמטום והרוע שספגנו. כלומר ד' יתברך נותן לנו אפשרות להתנקות.
על דרך מה ששמעתי שאומרים שבדור שלנו יש כל כך הרבה בעיות בגלל שזה התנקז בנפשות העם במשך הגלות ועכשיו כשהגענו לארץ ואנחנו לא במצב רק של הישרדות ויש לנו יכולת לחיות ולהתפתח - כל הבעיות שצברנו מתחילות להתגלות. במבט חיצוני זה כאילו זה שאנחנו משתדלים אז דוקא נהיה קשה יותר ורע יותר...
אבל בעצם זה מבט מדהים! בעצם כל הבעיות והקשים שמופיעים לנו בתהליך זה כי ד' ברא בנו מנגנון של התנקות ולא לנצח נישאר מלוכלכים.

מקווה שהועלתי במשהו...
אוהב מאוד ושולח כוחות
חיזקת אותי 

תודה לכל אלו שהגיבו. מתנצל על האריכות.
אשמח לעוד רעיונות וכיווני חשיבה.
ב''ה היום היה יום אהבה, זמן מנוצל, נקי, שמח. מאוחר בלילה התבזבז לי זמן, לא הצלחתי להתרכז בלימוד. מימלא נהיה קשה, ואז באופן טבעי, גש למחשב להשתחרר. אך ב''ה במקום לעשות זאת בצורה שהיית עושה פעם. אני עושה זאת כאן. 
שוב תודה לכולם.

ממשיך לשתף. עברתי יום ב''ה טוב
צריך גם לנסות להבין מדוע טוב כשטוב, כדי שנדע איך לגרום לטוב. אז חוץ מכמובן חסדי ה', חלק מהתשובה זה שנכנסתי לכאן כמה פעמים ביומיים האחרונים, לאו דווקא מתוך הרגשה שאני פוחד מתאווה אלא עוד קודם. אולי כמו שעזרו לי החברים בזמנים קשים, אוכל לעזור לאחרים. 

שמעתי פעם מר' יעקב גלינסקי, שלפני שהיטלר התחיל את המלחמה נגד פולין, הוא דרש מהם את לייפציג, שהייתה עיר גבול עם גרמניה ובעברה הייתה שייכת לגרמניה, ולפני המלחמה השניה הייתה בשליטת פולין. וכולם אמרו לנשיא פולין לוותר להיטלר, כדי שלא ילחם בפולין. ונשיא פולין הודיע שיתן נאום לאומה. וכך אמר בנאום, אם הייתי חושב שהיטלר רוצה את לייפציג הייתי נכנע ונותן, אבל אני יודע שהוא מבקש את לייפציג כי הוא רוצה את וורשה.
ר' יעקב היה בחור שמע את הנאום, חזר לישיבה ואמר שמעתי שיחת מוסר מנשיא  פולין. לתדהמת כולם הסביר. היצה''ר מבקש מאיתנו לזלזל בתפילה בסדר, אבל הוא רוצה את כל היהדות שלנו, אסור לוותר לו בכלום.
כך אני אומר לעצמי, היצה''ר לא רוצה רק את המבט הזה ברחוב, או קצת גלישה של חדשות וכדומה. הוא רוצה את כל הקופה. בעקרון רק בגלל שנאבקתי כל החיים על התעובה במחשב אני כאן. אם הייתי נותן לעצמי ליפול, הייתי נופל עוד ועוד ועוד. לנפילות אין תחתית.