שלום אחים יקרים!


ראשית כל, תודה רבה על האפשרות לשתף.
מעריך אתכם מאוד ומאחל הצלחה גדולה לכל אחד במסע שלו.

אז לאחר שבוע באתר, החלטתי לצאת לדרך.
לא רוצה לצאת בהצהרות של 90 יום. זו השאיפה ואעשה ככל שביכולתי להגיע לשם בעז"ה.
החלטתי לאפס את הספירה ללא קשר לנפילות ולכן כרגע נכנס ליומי הראשון במסע.
רוצה להתחיל מהתחלה, לפתוח דף חדש ונקי מתוך בירור אמיתי ועמוק.
יכול להיות שחלק מן השאלות הן נוקבות אז אני מצטער על כך מראש.

אני חש בקרבי שמסע זה אינו מסע ככל שאר המסעות.
אין יעד מוגדר או נקודת ציון על המפה שאליה צריך לנווט, אלא זו צעידה מתמשכת.
בנוסף לכך אין לי הבטחה שככל שיעבור הזמן ואתקדם בדרכי, אז יוקל עליי עול הדרך ואדע להתמודד עם המכשולים שיצוצו ויעלו בדרכי. אדרבה , יכול להיות שאדרש לאזור את מותניי ולהוסיף חיל אל חיל.
מקווה שכוונתי לצאת למסע רצויה ונובעת ממניעים טהורים ואמיתיים ולא מתוך רצון להוכיח לעצמי או לכם.
מגיע בענווה גדולה ושואף לשינוי פנימי ועמוק ולא מן השפה ולחוץ.

אני חושב שהזמן שנקרא בדרכי לצאת אל המסע אינו מקרי ובעל משמעות.
לקראת חיי השגרה יש תחושה באוויר של ירידת מתח והרשמים מן החגים מתחילים להיעלם.
מתעורר בנפש רצון אמיתי להמשיך את אותן הארות לשאר ימות השנה.
נכנסים הערב ליום השישי של סוכות בחינת מידת יסוד.
נאמר במדרש תנחומא 'סוכות- ראשון לחשבון עוונות'
לאחר שביום הכיפורים מתעלים על ידי התשובה למעלה עליונה ומאיר על האדם אור עולם הבא ומתרחקים הרבה מן העולם הזה, וכאשר פוגשים שוב בענייני העולם הזה צריכים שמירה מכל מכשול.
כשם שלעלות למדרגה העליונה של יום הכיפורים יש צורך בתהליך הדרגתי שנמשך מראש חודש אלול עד יום הכיפורים, כך גם הירידה מהמדרגה העליונה אל סדר החיים של העולם הזה צריכה להיעשות בהדרגה שלא ליפול מידי, ושלא להישאר גבוה מידי. ובימים הראשונים שעדין המשקל לא שב ליושרו, אין חשבון עוונות.
ורק מיום הראשון של סוכות, כשמקיימים מצות סוכה ולולב, מתבססים ענייני העולם הזה ונאחזים בקדושה כראוי, ועל כן הוא יום ראשון לחשבון עוונות. מן היום הזה מתחיל חשבון חדש.

מאחל לכל אחד מכם שתזכו להכניס את בחינת יום כיפור ואת שמחת ימי סוכות לתוך כל השנה.
כמו שכתב השפת אמת "שבעת ימים בשנה" דהיינו שימים אלה הם לכל השנה.

אז בעצת החברים שפה השתדלתי לעבוד השבוע על שלב המודעות.
אני מבין שזהו שלב הכרחי בדרך אל המטרה ולא ניתן להתקדם בלעדיו.
עד עכשיו בשלב ההכחשה היה דיסוננס. מן מלחמה תמידית שהתחוללה בקרבי בין המצוי לרצוי.
המצוי שהציב לי מראה מול הפנים והראה לי בדיוק מי אני ואיפה אני נמצא לבין הרצוי שבו נמצא האדם שאני שואף להיות.
בעצם זו הייתה אכזבה תמידית מעצמי שהכתה בי פעם אחר פעם והזכירה לי את מקומי.
ואז מנקרת ועולה השאלה אולי בעצם האידיאל נשגב מידי ואינו בר השגה?
לכן החלטתי לצאת למסע הזה כדי לענות על השאלה הזו.

מתוך ההכרה הזו בעצמנו צץ ועולה בירור נוסף - עד לאיזו רמה של מודעות אנו צריכים להגיע?
האם מודעות גבוהה כוללת גם השלמה וקבלה של עצמנו כולל הנפילות שיכולות להופיע בדרך?
אם התשובה לשאלה זו חיובית, אז מהיכן תגיע המוטיבציה להשתפר ולשנות את דרכנו אם אלה בעצם אנחנו ?

בכללי האם לדעתכם נכון וראוי לשתף את כל הקשיים שבדרך והנפילות אם יגיעו?
אני לא רוצה שזה יחליש חלילה אפילו במעט את החברים היקרים כאן.

לעניות דעתי, השלב הבא לאחר המודעות הוא הבירור העצמי בשאלה היסודית מדוע בעצם להפסיק?
אני מקווה שזה בסדר מבחינתכם שאני מעלה את השאלה הזו.
נראה שרוב החברים היקרים כאן אינם מתעסקים כלל בשאלה זו.
מבחינתם ברור מאליו שישנה בעיה. באמת אשריכם חברים!

אני באמת מאמין שתשובה אמיתית וכנה על השאלה הזו יכולה לתת הרבה כוח ומוטיבציה להמשך הדרך.
עצם זה שברור לך שאתה רוצה להפסיק והמטרה ניצבת ברורה מול עיניך אז יהיה קל יותר בדרך אל היעד ובהתגברות על המכשולים שיבואו בהמשך.

בינתיים התשובה הפשוטה שאני עונה לעצמי , זו ההבנה שקיים בתוכי כוח זה, אך יש להתגבר עליו בבחינת מה שנאמר בספרא 'אפשי ואפשי ומה אעשה ואבי שבשמיים גזר עליי כך'. מסירות נפש .

בקשר להמשך העדכון באשכול זה, אשתדל לעדכן לפחות פעם בשבוע בעז"ה.
אני לא חושב שנכון עבורי לפחות בשלב הזה להישאב יותר מידי לתוך זה.

שיהיה בהצלחה לכל אחד ואחד מכם אחים יקרים. הצלחתכם הצלחתי.
אשמח מאוד לשמוע את דעתכם.
תודה רבה לכם!

בהצלחה רבה! אנסה לענות בקצרה על איך שאני רואה את הדברים.

א. גם אם אני מקבל את הנפילות שלי, אף אחד לא רוצה ליפול. 

ב. לדעתי חשוב מאוד לשתף בכנות את מה שקורה, אחרת אין התקדמות אמיתית. לא צריך לעשות חשבונות של מה זה יגרום לאחרים. לא צריך לשקר כדי לא לייאש. זו דעתי.

ג. למה להפסיק? אצלי זה בגלל שהשימוש בתאווה מאוד מכאיב לי. זה גורם לי לרצות למות, זה גורם לי לראות הכל שחור, זה גורם שלא אצליח לתפקד בצורה תקינה בשום תחום בחיי. אני רוצה לחיות, ואני רוצה לעשות את זה טוב ונכון, ושני הדברים האלה לא יכולים לדור בכפיפה אחת עם התאווה, לפחות אצלי. 

ולגבי השיתוף פעם בשבוע - אם אתה נופל פעם בחודש, אז אולי זו אכן תדירות מתאימה, אבל אם אתה נופל פעם ביומיים...

המשתוקק וטהרני אחיי היקרים תודה רבה לכם!
מעריך אתכם מאוד על הכנות ועל הפתיחות הרבה להמשך הבירור.

ב"ה נמצא בסוף היום הראשון למסע.
הרושם של קבלת ההחלטה עוד מפעם ושולח את אותותיו, מקווה שלא ידעך עם הזמן.
ההחלטה בקשר לעדכונים באשכול אינה נובעת מכך שאין לי ניסיונות, להיפך, הם נמצאים במלוא עוזם אך כרגע לעניות דעתי לא טוב להתבוסס בהם.
כן אשתדל להמשיך לקרוא ולהגיב לשאר החברים היקרים.

החלטתי בשבוע הקרוב לעבוד על זיהוי מקדים של הבעיה ונטרול הדברים שמועדים לפורענות. אשמח לעדכן אתכם בהמשך.

מצטער שכרגע אני עסוק יותר בשאלות ובבירורים.
אני מנסה ללבן את הדברים מן היסוד כדי שההתמודדות עצמה תהיה קלה יותר.

לגבי המודעות העצמית זו אכן תכונה עילאית וראוי ונכון שאדם יהיה מודע למעשיו.
אך האם זה כולל גם הבנה והכלה של עצמי ונפילותיי?
מצד אחד הבנה וקבלה של עצמי מתוך רצון אמיתי לשינוי ולהתקדמות
ומצד שני גם ישנה ההבנה שנעשה פה מעשה הדרוש תיקון ושינוי למרות הקבלה וההכלה.
אלו שתי גישות הצריכות גישור ביניהן.

לגבי השאלה מדוע בעצם להפסיק.
מעריך אתכם על ההתייחסות לשאלה חשובה זו.
בהתמודדות האישית שלי אני מרגיש כמו שמשתוקק היקר כתב שזה בשל רצונו העז להתקרב לה'.
אכן הכוח הזה קיים ובועט ואני מודע אליו אך הרצון להתקדם ולהשתנות קיים אף הוא.

טהרני אחי אשמח אם תוכל להרחיב קצת על מה שכתבת, כמובן, רק אם זה בסדר מבחינתך.
מדוע זה גורם לך לרצות למות? בשל האיסור הנלווה אל מעשה זה?
או שבעצם זה בכלל לא קשור לדת ולמצוות.
ועצם המעשה עצמו וההתעסקות בנושא זה, גורם שלא תצליח לתפקד בצורה תקינה בשאר תחומי חייך.



שוב, מודה לכם מקרב לב על התהליך והבירור הפורה
מאחל הצלחה בהמשך המסע לכולנו
אוהב ומעריך אתכם!

תודה משתוקק אחי היקר!

לדעתי, מודעות עצמית היא היכולת של האדם להכיר ולהקשיב למעשים ולפעולות שלו.
כל הרצונות, התחושות והמעשים נעשים מתוך הכרה ומחשבה מקדימה ולא על 'אוטומט'.
אדם יכול לנסות להבין מאיפה נובע הרצון הזה ועל איזה צורך הוא בא לענות.
המודעות לא כוללת קבלה של מעשים הדורשים שינוי, אלא יכולת ניתוח של המניע ממנו מגיע הרצון.


תודה רבה אחי על הבירור!

תודה על הבירור משתוקק אחי היקר!

אני מבין את החילוק שעשית בין מודעות לבין שליטה עצמית.

כתבת בדבריך שחלק מהמודעות העצמית היא היכרות שלנו עם עצמינו שנותנת לנו להבין שאנחנו לא שולטים על עצמינו, לדעת שיש בנו תאווה שלא מאפשרת לנו לשלוט בעצמינו.

לפי הבנה זו אם אנחנו לא שולטים על עצמינו אז איך בעצם נשנה את ההתנהגות שלנו?
זה לא סותר את כל הרעיון של תיקון המידות?


תודה לך משתוקק חבר יקר!
בהצלחה לכולנו בהמשך המסע.

סליחה שאני קוטע את הדיון(באמת מעניין וחשוב, אך כרגע אני פחות יכול לשתף את דעתי בנושא), אבל שמחתי מאוד לראות שפתחת יומן מסע 'הכרת תודה'!
ומצטרף למשתוקק, אכן באמת ניכר מהתגובות לחברים כאן ומהשיתופים שאתה אדם מיוחד!
שבוע טוב אח יקר;)

משתוקק ולשוב הביתה תודה על התגובות אחים יקרים!


משתוקק אחי תודה לך על בירור הנקודה. מתחיל לעשות קצת סדר בראש.

לשוב הביתה אחי לא קטעת את הדיון, שמחתי לראות את התגובה שלך. תודה אחי.
אני איש רגיל לחלוטין. נמצאים פה אנשים מיוחדים, ואתם ביניהם, שמתמודדים ומתגברים ובהחלט יש לי מה ללמוד מהם ומכם.

בהצלחה בהמשך הדרך!

ב"ה צועד לעבר היום החמישי במסע.

ברשותכם חברים, אני רוצה להעלות כאן נקודה שקצת חסרה לי פה בפורום.
אני קורא יותר ויותר הודעות על הצורך להכיל ולקבל את עצמנו ולהבין שאין לנו שליטה.
יש פחות הודעות שמתנסחות באופן ברור 'אתה יכול להתגבר על זה ואתה באמת תצליח', לא בתור עידוד אלא בכוונה אמיתית.
יש מן הנחת יסוד כזאת שיש כאן סוג של מעגל שחוזר על עצמו והאדם ממשיך להסתחרר בתוכו.

הייתי רוצה לדבר על האמון של האדם בעצמו, בכוחות הנמצאים בקרבו וביכולתו בס"ד לשנות את דרכיו.
אני מאמין שברגע שאדם מחליט על מטרה מסויימת והוא נחוש בדעתו אז הוא ישיג את מטרתו, על אף הקשיים שבדרך. אפילו אם יהיו נפילות, בסופו של התהליך האדם יתמודד וינצח.

בסופו של דבר, לפי התוכנית עצמה כן יש את המקום הזה של הקבלה וההכלה, אבל לעניות דעתי, במקרים מסויימים דווקא היא זאת שיכולה להזין את הנפילה הבאה. נקודה למחשבה.


חברים יקרים אתם לא חייבים להסכים איתי, איש איש כפי ראות עיניו מה הדבר הכי טוב בעבורו.
מאחל לכם הצלחה אמיתית בהמשך הדרך ומאמין באמת ביכולתכם להצליח.

אוהב ומעריך אתכם אחד אחד.

המעגל הזה שאתה מדבר עליו נקרא התמכרות. גם אני פעם חשבתי, כששמעתי על התוכנית באיזו כתבה על הרב יהושע שפירא כשנתיים לפי שהצטרפתי אליה, שאם אחשוב שהנקיות לא בידיים שלי, אלא בידיים של אלוקים, זה רק יגרום לי להידרדר יותר באפס מעצורים. "הלוואי ואשתי תחשוב ככה", חשבתי לעצמי, "ואז אוכל לעשות כל מה שבא לי בלי רגשות אשמה".

אבל האמת היא שדווקא כשקיבלתי את זה שבכוחות עצמי אני לא מסוגל להתמודד מול התאווה, אלא חייב כוח גדול ועליון ממני שיעזור לי להתמודד מולה - נשארתי נקי בדרך נס כמעט שבע שנים, כשלפני כן, במשך כעשרים שנה, לא הצלחתי להישאר נקי אפילו חצי שנה.

ונקודה נוספת, שהיא החשובה יותר לענייננו, שמעתי מפי הרב אהרן ראטה שאמר בהקשר דומה: "מי רוצה ליפול?" לאמיתו של דבר, אף אחד בתוך תוכו לא באמת רוצה ליפול, גם אם יש לו הצדקות לכך.

אני רוצה להאמין שיש גם אנשים שמתקשים מאוד בהתמודדות מול התאווה אך יכולים מתוך אמון בכוחות עצמם לנצח. אני אישית לא כזה, וכנראה גם הרבה חברים שמגיעים לפה אחרי תלאות רבות לא מרגישים שהם כאלה. הפורום בהחלט צריך שיסללו בו דרכים נוספות לנקיות ואני אשמח שזה יקרה, ואולי גם קצת אקנא... 

הכרת תודה - הקפצתי למענך בהקשר לדיון את הפוסט "תנו לי חילושים". תוכל למצוא אותו בלוח המרכזי.

מאוד מאוג מזדהה עם הדברים ממש כתבת מדוייק !

גם עבורי אינספור פעמים אמרתי לעצמי שאני יכול החדרתי לעצמי שאני יכול שזה תלוי רק בי. שיש בי את הכוחות. שזה ניסיון שאלוקים נתן לי ואין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו כלומר אני יכול לעמוד בניסיון הזה!

אבל עבורי פשוט גיליתי שזה לא כך והתכנית עזרה לי להבין שיש 90% מהאוכלוסיה שעבורם הדבר נכון וזה פשוט ניסיון אבל עבורי זה לא ניסיון עבורי זה מחלה זה נכות לכל דבר יש לי סוג של מחלת נפש שגרמה לי להתמכרות הזאתי..

אם תיקח בנאדם חולה נפש שהולך ברחוב ומדבר לעצמו ברור לכולם שהוא פטור מן המצוות נכון? שאין לו כל שליטה.. ואם הוא לא ייקח כדורים אז אין לו שום סיכוי יום אחד לקום בבוקר ולהכריז זהו אני לא משוגע יותר.. אני בריא.

אני בדיוק כמו אותו משוגע. רק שהשיגעון אצלי בא לידי ביטוי בחוסר אונים הזה מול התאווה ומול החיים.

אני לא שולט במעשים שלי בדיוק כמו אותו משוגע.

ייתכן ואני צריך טיפול תרופתי כמוהו. ייתכן שאין טיפול תרופתי לזה.. 
אבל התכנית עוזרת לי רק להיום להישאר נקי למסור את זה לאלוקים ושהוא יעשה לי את הנס שאני לא יכול לעשות לבד כי אני חולה ! חולה!!!

אוהבים !!

טהרני, משתוקק ומתרפא אחיי היקרים!

מודה לכם מקרב לב על התגובות ועל הבירור.


אני מודע לכך שאני עוד בתחילתו של המסע ואני משתדל להיזהר מאוד בלשוני, אך אומר בענווה גדולה, שאני מרגיש שהפעם הגישה שונה לגמרי ואני מקווה ומאמין שאצליח בעז"ה. חוזר ואומר בעזרת ה'. לא בכוחותיי בלבד, בבחינת 'כוחי ועוצם ידי' אלא מתוך אמונה שלימה בבורא ואמונה שלימה בעצמי וביכולתי להתגבר ולהצליח. זו לא אמירה שנובעת מתוך אגו ומתוך שכרון חושים והתרכזות בעצמי ובהגדלת כוחי. אני מודע היטב לעצמי ולעובדה שאני לא חסין מפני פיתויים וניסיונות אבל המטרה ניצבת ברורה מול עיניי ואני נחוש בדעתי להשיגה.

אני חושב שעד עכשיו תמיד קוננה בי המחשבה שחזרה והדגישה בפניי שוב ושוב שאני מכור ולא אצליח לבד, גם אם לא אמרתי את זה בקול ולא חשבתי על כך, זה תמיד היה קיים שם מאחור. וזה באמת מה שנתן את ההצדקה לנפילה הבאה. לפעמים דווקא השחרור הזה וההבנה שזה לא בשליטתי גורמת לי פחות להתאמץ. לעניות דעתי, דווקא ההכרה האמיתית שזה תלוי בי בס"ד נותנת לי אפשרות של לקיחת אחריות על חיי ועל המעשים שלי.


טהרני אחי תודה על ההקפצה של האשכול החשוב. קראתי אותו בשקיקה מתחילתו ועד סופו.

שוב, חוזר ומדגיש שאני חלילה לא יוצא נגד שיטה מסויימת. אני מבין שכל אחד מתמודד בצורה שונה ואני מאחל לכל אחד שיעשה באמת מה שנכון עבורו ומה שיקדם אותו במסע שלו.


תודה לכם על הבירור חברים יקרים כל כך.
מאחל לכם הצלחה אמיתית בעז"ה.
אוהב ומעריך אתכם.

בהצלחה. חוזר ואומר שיהיה לתועלת לפורום אם תיסלל כאן דרך נוספת שעובדת לאנשים, אז אם תצליח בדרך הזאת ותוכל להדריך בה אחרים זה יהיה מעולה.

לך בכוחך זה והושעת את עצמך! 

אנסה לומר שאולי הכרת תודה וטהרני אומרים את אותו הדבר אך בצורה שונה (אם כמובן הבנתי נכון).

ממה שכתבת טהרני הבנתי שאתה שם דגש על זה שאנחנו צריכים להישען על הקב'ה, ואילו הכרת תודה מתמקד על הפעולה מצידנו.
הבנתי ממך שאתה לא טוען שנהיה אפתים אלא נפעל, רק שנבין מאיפה הכוחות ובמי תלויה התוצאה - בקב"ה.
ממה שהבאת בשם הרב שפירא, הבנתי שההבנה שאני לא יכול ואני צריך את הקב'ה בסיפור היא בעצם: נכון, אני לא יכול ואני חייב אותו אך מה שנקרא חובת ההשתלדות תמיד נשארת. כלומר תמיד יש יגעת ומצאת מצידנו ולעמל יולד..ואולי זה גם לזה התכוונת הכרת תודה, שחייב להיות 'יגעת' מהצד שלנו ובזה התמקדת אך כמובן בעזרתו יתברך.
כמובן שתקנו אותי אם אני לא בכיוון...הגעתי רק באמצע הדיון;)